כשהגורל נושף בעורפו והזמן משתעשע בו עוצר הנער את הטרמפ'
הראשון.
"אני צריך לקיבוץ יראון, על מנרה" מסביר הנער.
"אני אוכל לקחת אותך רק עד חיפה, לשם אני נוסע" מסביר הנהג.
"ממממ..." שוקל הנער.
"שמע בחור, אין אף אחד שנוסע דרך כביש החוף למנרה, זו לא הדרך!
עדיף לך שאני אשים אותך ביציאה מחיפה ומשם תמצא טרמפ' של חיפאי
שנוסע לכיוון. מכאן אף אחד לא ייסע לשם!" מנסה הנהג.
"טוב, אז אני נכנס" מחליט הנער.
הנהג מנסה לחזור מהשוליים, לנתיב הנסיעה, אבל בדיוק מכונית עם
נהג ועוד שני טרמפיסטים שאסף בדרך חתכו אותו, הם מהרו מאוד! עד
יראון יש להם עוד הרבה זמן.

"אני לא מבין למה צריך את המשחק המקדים?! לדעתי זה מוסרי וגם
חוסך הרבה זמן מבוזבז של שטויות לבוא לבחורה ולשאול אותה אם
היא מוכנה להזדיין אתך?" קבע וקנה עוד בירה מהבר.
"אני מסכים אתך, בטוח יש כאן בנות שבאו כמונו, כדי למצוא זיון!
אז למה להתמהמה?!" הסכים החבר.
"המקום הזה מלא בבחורים שמחפשים זיון ללילה! למה זה לא נימוסי
לשאול אותם בכנות אם הם מוכנים להיכנס איתי למיטה?" אמרה
לחברתה הבחורה שישבה מימין לזוג החברים.
"כי אז תהפכי לשרמוטה זולה! גם אני מחפשת זיון, אבל... טוב
אולי כשאני אהיה נואשת אז אני אשאל ישירות אבל..." מלמלה
החברה.
"תגידי, היית מזדיינת איתי?" שאל הבחור עם הבירה את הבחורה
שמשמאלו וחטף סטירה.

"שיו, אני חייבת למצוא משהו שיש לו מספיק כסף כדי לממש את
הפרוייקט שלי, זה רעיון טוב! אני לא רוצה שהוא יתבזבז!" חשבה
לעצמה הבחורה שטיילה לה על החוף ושיחקה עם מטבעה.
"אני כל כך טיפש! כל כך הרבה כסף ועוד לא מצאתי משהו להשקיע
בו. אני חייב שיצוץ לי איזה רעיון או שמשהו יציע לי איזה..."
חשב האיש ונתקע בבחורה עם המטבע.
"אויש, אני מצטער!" אמר כשהבין שהפיל לה את המטבע.  
"הנה זה, בבקשה" התכופף והרים לה את המטבע.
"תודה רבה" אמרה והמשיכה ללכת, מתוסכלת, בדיוק כמוהו.

"סליחה?!" פנה האדון לפקידה בקבלה.
"כן אדוני, במה אפשר לעזור לך?" ענתה מחויכת.
"קיבלתי תור לחמש וחצי אחר הצהריים, זה לא מתאים לי! אני מעדיף
לדחות אותו בשעה, שעה וחצי"
"שניה אני בודקת" פנתה הפקידה למסמכים.
בינתיים נפתח עוד דלפק והאדון שהמתין בתור התפנה לדלפק החדש.
"שלום! יש לי תור לשש ושלושים אחר הצהריים, תהיתי אם תוכלו
להקדים לי אותו בשעה או שעה וחצי נגיד, זה לא מסתדר לי בשעה
הנוכחית" הסביר האדון בדלפק החדש.
"לא אדוני, מצטערת זה לא אפשרי! רשום כבר משהו בשעה שאתה מבקש"
טענה הפקידה בדלפק הסמוך.
"לא אדוני, מצטערת. התור הזה כבר תפוס" ענתה הפקידה בדלפק
החדש.

דברים מהסוג הזה לא קורים רק כאן, רק בסיפורים, בסרטים. דברים
כאלו קורים יום-יום ואתם אפילו לא יודעים מזה! אין סיכוי לדעת!
אחרת זה לא יקרה! אין לכם מושג כמה פעמים קרה לכם דבר דומה...
בכל פעם שאני עולה לטרמפ' שלא מביא אותי עד יעדי אני חושב מה
היה קורה אילו הייתי מוותר ותופס את הבא אחריו? יכול להיות שזה
היה מביא אותי עד הסוף. אבל זה לא עוזר, זה רק מדכא ומתסכל
יותר! אני נוסע ואחרינו נוסעת מכונית שמגיע עד לבית שלי. איך
לעזאזל אני יכול לדעת?!?!
תארו לכם מה היה קורא אם הטרמפ' של הסיפור שלי היה עוצר לקנות
סיגריות בדרך ומתאחר בשתי דקות והנער היה עוצר את החבר'ה שנסעו
ישר ליראון?!
תארו לכם מה היה קורה אם החבר הזה בבר היה פונה לנערה שמימנו
ולא שמשמאלו, זה בסך הכל צד! 50 אחוז מזוינים הפרידו בינו
לבין...
תארו לכם מה היה קורה אילו הגברים בסיפור האחרון היו נפגשים
במעלית, כשהם בדרכם החוצה ומשוחחים קצת על מטרת ביקורם, הרי זה
מאוד אופייני לישראלים לדבר על דברים מעיקים אקטואליים.
תארו לכם...
...תארו לכם שהנערה מהסיפור, זאת שהתהלכה על החוף, היתה מפתחת
שיחה עם המיליונר שנתקע בה... הרי זה הגיוני, אחד זכר השניה
נקבה, יש להם אינטרס לדבר. "מה את עושה כאן?", "מאיפה אתה?".
יכול להיות שאם הם היו משלימים אחד את השני והרעיון היה יוצא
לפועל הוא היה משנה את חייך! כן, אתה שקורא את הקטע הזה עכשיו.
יכול להיות שחייך היו משתנים בעקבות הוצאת הפרוייקט שלה לפועל,
יכול להיות שלא הייתה יושב כאן בכלל וקורא את הקטע הזה עכשיו.
תחשוב על זה... אם הם רק היו מדברים עוד קצת, טיפה יותר...