דן תאומי / גן הפסלים של חיי |
ושלכת עצים מכסה את שביליו.
בין כני הברזל הקפואים שהחלידו,
גדלים סרפדים מוקפים עשבי בר.
את עוטה גלימתך הלבנה, הבוהקת,
מנסה לאחות את שברי העבר,
רוכנת לשטוף את פנייך בזרם
ורואה כי אכזב הוא,
כצל עלומיי.
ובגן - אין פוסע, צונן ושקט,
רגשות חקוקים במתכת ועץ.
חומך כבר הכזיב,
עת ידך רחקה
ונותר רק הזעם,
שנחרט בחימה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|