תארו לעצמכם שאתם יושבים על הבאר, בפאב אפל וחשוך אי שם ברחוב
אלנבי. עשן הסיגריות הכחלחל מסתלסל לו מול פניכם, ותחושת
הוויסקי שזה עתה הירקתם לקירבכם קרובה מתמיד. יש משהו באווירה
זו  של הפאב, המוסיקה, הסיגריות וכל אותם פרצופים שגורם לכם
לחשוב שאתם נהנים. יכול להיות אפילו שאתם תנסו להתחיל עם
מישהי...
אני יושב על הבאר, ריח הוויסקי חזק בי מתמיד וגם אני חושב על
אותם הדברים. מולי יושבת בחורה, די ממוצעת במבט ראשון.
רוב האנשים לא היו אומרים עליה שהיא מושכת תשומת לב. אפילו אני
פעם הייתי מצטרף למסקנה זו, הרי תארו לעצמכם- הנה בחורה, שיער
חום, עיניים בלתי נראות כמעט באור הפאב האפלולי, והיא גם לא
נראית כל כך מושכת... במבט ראשון.
היה משהו בתנועות גופה, שאמר לי אחרת. לעיתים החושניות איננה
מכריזה לעולם על קיומה בצעקות רמות, אלא בדברים הקטנים- אותם
פרטים שרק חדי העין או כאלו שלא שתו מספיק (או להפך) ישימו לב
אליהם. אותה בחורה, היה משהו בתנועתיה שרמז לי שהנה לפני מראה
שאיננו באנאלי כלל וכלל. נכון, היא לא משכה תשומת לב אבל
בתנועותיה היתה את אותה השתהות אלגנטית, אותה איטיות חושניות
שרק לעיתים רואים, והבעת פניה יכלה רק לרמוז על הסערה שבפנים.
רוב האנשים נותנים למראה מלבב זה לחלוף על פניהם כמו היה עוד
דף אפור בעיתון, אבל דף זה, הוא מכיל בתוכו כל כך הרבה, צבעים
רבים כל כך... איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים הם עיוורי
צבעים, ולא שמים לב למחזה הנפלא שנגלה לעיניהם? בדימיוני כבר
ראיתי את המשכו של אותו לילה, שלי ושל אותה הבחורה שמולי. אופן
תנועותיה רק נסך בי ביטחון כי הצדק עימי, שהרי שלא כמו בחורות
אחרות שהן ככלי ריק, אין היא צועקת את מיניותה ולא מנסה לשכנע
אף אחד שהיא אכן מושכת. היא יודעת שהיא כזו ולכן בוחרת את
מחזריה בקפידה- רק חדי העין ידעו על הסוד, על העולם המופלא
שמסתתר מאחורי חזותה המשלה... היופי בעולמנו מגיע בצורות רבות
כל כך, ונדרשת סבלנות אין קץ ושקדנות של תלמיד חרוץ על מנת
ללמוד לזהות את אותו היופי החמקמק שנגלה לעיני. בליבי הודיתי
לאל על שעשני מוכשר לראות את היופי הנסתר הזה, וכבר עמדתי לקום
אליה כאשר לפתע נתגלתה אלי התמונה במלואה...
לעיתים כשאני פותח בשיחה עם בחורה כלשהי, במטרה שרבים יסכימו
שאינה תמימה מסתבר לבסוף שאותה הנחשקת כבר שבוייה בקסמיו של
מישהו אחר. לא פעם ולא פעמיים קרה לי הדבר ואף שכך לא נואשתי
שכן רבות היו הפעמים שלא היו כאלה, ואלו תמיד הצדיקו עצמן.
אך הפעם הפתעתי היתה גדולה שכן אותה הבחורה, לא חשקה במישהו
אחר כלל וכלל, אלא במישהי... אותן תנועות איטיות ומלאות עונג
נסתר היו מיועדות למישהי, ולא למישהו.
לא נותר לי אלא להזמין עוד כוס וויסקי, ולהדליק עוד סיגריה...
נתתי לעצמי להיבלע בעשן הכחלחל ולהתמכר לאותה האווירה המשלה
שסחפה אותי בחזיון תעתועים זה, עד לאותה הפעם ששוב לא יטעוני
חושי ואזכה לטעום מטעמה של אותה החושניות הנדירה הזו...