מר תנשמת אהב לכתוב סיפורים קצרים.
הוא פרסם אותם בפורומים ואפילו הקים אתר באינטרנט.
אם תסתכלו אצל מר תנשמת במחשב תראו עשרות התחלות של סיפורים
ללא סופים. "הסופים שלך פשוט לא משהו", קיבל פעם תגובה
ממישהו.
בכל פעם שסיים מר תנשמת לכתוב סיפור קצר הוא קרא אותו, אמר
"קיבינימט, שוב יצא לי סוף מזובל", ומחק את השורות האחרונות.

ששון היה בחור צעיר שגר כמה מאות מטרים ממר תנשמת אך שניהם לא
ידעו אחד על קיומו של השני. ששון נהג לקרוא סיפורים קצרים
בפורום של IOL אבל רובם המוחלט של הסיפורים הוגדרו אצל ששון
כפיסות צואה חסרות כל ערך שקריאה שלהם היא טיפשית יותר מהבעה
על פרצוף של כושי. לששון הייתה, חוץ מהשם המטופש שלו, בעיה
חמורה. הוא לא יכול היה לסבול את הזיבולים שאנשים מפרסמים.
לכן קרא ששון רק כמה משפטים ראשונים מכל יצירה, ועבר מייד
ליצירה הבאה תוך שהוא קורא בקול "מתי כבר אקרא משהו שאינו קיא
עכבישים?"

יום אחד נכנס ששון לפורום של IOL והחל לקרוא את היצירות
האחרונות.
הוא עבר עליהם אחד אחד והשקיע רק שניות מעטות מזמנו כדי לקבוע
על כל יצירה שהיא גיבוב שטויות, ופשוט חבל לבזבז זמן יקר על
חרא מסוג זה.
ואז הגיע ששון ליצירה שנקראת
"שגעונו של פנחס מהמכולת / מאת מר תנשמת"
ששון החל לקרוא את השורה הראשונה, הוא לא הפסיק ועבר לשניה.
הוא נעצר לרגע ואמר לעצמו "ששון היום יום המזל שלך. סוף סוף
משהו ששוה קריאה."
ששון גמא את המילים בהתלהבות ולא יכל להרפות.
מתח, מסתורין, כתיבה מעולה שמושכת את הקורא, ואפילו הומור.
ששון נמלא התרגשות ככל שהתקרב לסיום.
"אם כזאת פתיחה", חשב לעצמו, "בטח יהיה סיום כזה מפתיע שלא
אוכל לסגור את הפה שלי".
ששון הסתיר את השורות האחרונות עם ידו כדי שלא יציץ בטעות
ויהרוס לעצמו את החוויה. עוד שורה, עוד שורה. ליבו של ששון הלם
בעוצמה.
ואז הגיע ששון לשורה האחרונה. מצפה להפתעה קרא אותה.
ששון אכן הופתע. לרעה.
"מה לעזעזל???????" צרח על מסך המחשב ופיסות רוק עפו מפיו, "זה
סוף חרא... אני קראתי סוף חרא... אהההההההההה"
על המסך החלו לנזול שבילים של ריר.
"המר תנשמת המזדיין בתחת הזה ישלם...", המשיך בצרחותיו, "אני
אנקום במפנים חפצים הזה. אשמיד את הפסולת המלכך צואת יונים
המשליך סבונים האונס קטינים הגוש טינופת הדיסלקטי הזה שקרוי מר
תנשמת"

כשנרגע קצת, אבל רק קצת, התחיל ששון במלאכת החיפוש.
הוא רצה לגלות מי זה קורא לעצמו מר תנשמת ולחסל איתו חשבונות
פנים מול פנים. ששון נכנס לאתר של מר תנשמת ושם גילה את
האימייל שלו.
מייד פתח את תוכנת ה ICQ וחיפש משתמש עם האימייל הזה. ששון החל
לגלות קטעי אינפורמציה על הנבלה הזה שעונשו מוות. לאט לאט גילה
ששון בעזרתו האדיבה של האינטרנט עוד ועוד פרטים על מר תנשמת.
לאחר מספר שעות היו בידיו של ששון שמו האמיתי של מר תנשמת,
וכתובתו.

מר תנשמת ישב בביתו ואכל פיצה. דפיקות בדלת גרמו לו להניח את
הפיצה ולקום מהכיסא. הוא הביט בחריץ וראה בחור צעיר עומד בצד
השני של הדלת.
"בוודאי אחד השכנים", חשב מר תנשמת ועשה את טעות חייו - פתח..

"שלום", אמר הבחור, "אני השכן מלמטה. אולי אתה יכול לתת לי כוס
סוכר?" כן, ענה מר תנשמת, רק רגע.
הלך לכיוון המטבח והשאיר את הדלת פתוחה. ששון נכנס פנימה.
"בבקשה", אמר מר תנשמת, "הנה כוס סוכר בשבילך."
"תודה", אמר ששון, "והנה סכין גדולה בשביל גרונך".
ששון שלף ממכנסיו סכין קצבים ענקית והניף אותה באויר. מר תנשמת
התחמק ברגע האחרון מאיבוד ראשו על ידי קפיצה אינסטיקטיבית.
ששון החל לרדוף אחרי מר תנשמת ברחבי הבית. מר תנשמת העיף חפצים
שונים על ששון. המרדף נפסק לאחר מספר שניות כאשר צלחת זכוכית
שעליה היה מונח משולש פיצה התנפצה על ראשו של ששון, שצנח על
הרצפה הקרה ואיבד קשר עם הכרתו.
כשהתעורר ששון מצא עצמו קשור לכיסא.
"חיזבאללה?", שאל מר תנשמת.
"לא", השיב ששון.
"חמאס?", ניסה מר תנשמת.
"לא", ענה ששון.
מר תנשמת: "רוצח סדרתי?"
ששון: "לא, מה פתאום"
מר תנשמת: "נרקומן בחיפוש אחר מרשרשים?"
ששון: "נרקומן אבא שלך"
מר תנשמת: "אז מה הביא אותך לנסיון ההתנקשות הזה?"
ששון: "קראתי את 'שגעונו של פנחס מהמכולת'"
מר תנשמת קיבל את זה קשה. זה היה אחד מהסיפורים הטובים שלו
וכזו ביקורת שלילית פגעה באגו שלו כסופר. "זה היה סיפור כל כך
גרוע שהחלטת לרצוח את מי שכתב אותו?", שאל מר תנשמת.
"שמע", אמר ששון, "היתה פתיחה מדהימה, וההמשך לא פחות טוב אז
פיתחתי ציפיות לגבי הסוף."
"מה רע בסוף?", שאל מר תנשמת.
"מה רע בסוף? זה היה חרא של סוף. אוטיסט בן שלוש יכול למצוא
סוף יותר טוב מהצואה הנוזלית שאתה כתבת."
"צואה נוזלית, אההה", אמר מר תנשמת, "ואתה חושב שסוף חרא של
סיפור הוא עילה לגיטימית לרצח?"
"תשמע, החלטתי לעשות מעשה." אמר ששון, "אחרי כל הסופים
המחורבנים שקראתי במהלך השנים זה הגיע לי כבר עד לפה ולא הייתי
מסוגל יותר. מה יותר פשוט מזה? אם אין לך סוף טוב - אל תפרסם
בכלל. אתה לא יכול לשחק ככה עם הרגשות של הקוראים לתת להם
התחלה ואמצע ולזיין אותם ברקטום כשהם מגיעים לסוף הסיפור. אתה
ביצעת פשע נגד האנושות ואני המוציא להורג."
מר תנשמת התחיל להבין לליבו של ששון. באמת זה מאוד מבאס לקרוא
סיפור טוב עם סוף חרא. "אני מצטער", אמר מר תנשמת ובאמת התכוון
לזה.
"זה אומר שתשחרר אותי?", ניסה ששון את מזלו.
"לא", ענה מר תנשמת, "מי שמנסה לרצוח אותי לא משתחרר"
"בחייאת תנשמת, שחרר אותי אני לא אנסה לרצוח אותך יותר"
"לא", אמר מר תנשמת, "עכשיו מגיע הסוף"

מר תנשמת מחק את פרטיו האישיים ב ICQ ובכל מקום באינטרנט שאלה
הוזכרו.
הוא המשיך בכתיבת סיפורים קצרים.
בחדר נסתר בביתו שכנו עשרות צנצנות.
ראשו של ששון צף בתוך צנצנת מלאה נוזל שקוף. זה היה הראש החביב
ביותר על מר תנשמת מכל האוסף שלו.