הזריחה שוב שוקעת בחלון,
מרגישה אבודה באפלוליות של הערב,
ומחכה שיחזור כבר הלילה,
שתבוא,
ושוב תשקע השמש.
חיכתי לבוקר שיבוא,
שתחזור,
והבוקר בא ואתה נשארת,
רחוק ממני,
חבוק בזרעותיה.
אלוהים מפזר את הלילה בשמים,
כמו שפיזרת אותך בתוכי,
והלילה מנשק את הכוכבים,
כמו ששפתיך נישקו את עורי.
והשחר כבר עלה,
ומולי אותו חלון,
לא מאמינה איך השקיעה זרחה,
ואתה לא כאן,
עוד עיניך בעיניה,
וכבר לא מחכה,
אל תחזור.
חיכתי לבוקר שיבוא,
שתחזור,
והבוקר בא ואתה נשארת,
רחוק ממני,
לכוד בזרעותיה...
. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.