באיזשהוא שלב בחיים, נמאס לך לזיין קטינות, נמאס לך לצאת לרקוד
ביום שישי, נמאס לך לעשות שטויות, נמאס לך לעשות מעצמך אדיוט,
נמאס לך מחברות שלא עוזבות אותך בשקט לרגע, נמאס לך לנסות
לעודד את החברים שלך, כי עד שאתה מצליח את כבר בדכאון, והם
אפילו לא מנסים.
נמאס לך מכאבי גדילה ואז גם מכאבי גב, נמאס לך מביה"ס ומהצבא
ואז מהאוניברסיטה ומהעבודה, נמאס לך לכתוב שירים, נמאס לך
ליצור ולהשפיע ולעזור, נמאס לך להתבגר ולהזדקן, נמאס לך לקום
בבוקר, נמאס לך ללכת לישון, נמאס לך ששואלים מה קרה לך, בא לך
פשוט להתאבד - כאילו שאחרי כל זה לא נשאר לך רק למות מזקנה
בשקט.
אתם רוצים עוד? יש לי עוד הרבה. מחסנית שלמה ואין סופית של
נמאסים, שאלוהים מעביר את זמנו ביריה איטית שלהם לתוך המוח
שלי. והכל, הכל כדורי סרק.
אוף. הלוואי שהכדור הבא יהיה אמיתי.
תגיד, אלוהים, בכנות - לא יכלת לתת לי את כל זה - בלי כאב ראש? |
