הוא מטורף אני לא מאמינה. הרמתי את שברי הזכוכית מרצפת המטבח
וחזרתי באוזני עצמי: "הוא מטורף מטורף". נכון שאם אחשוב טוב
בטח האשמה היא לא בו כי אם בי אבל הטרוף אלוהים הטרוף.
בפעם הראשונה כשנפגשנו שערו הבריק האור מעומעם וכמו בלי מילים
ידענו שאנו שייכים זה לזו וזו לזה. אכלנו יחדיו ישנו יחדיו ממש
הכל יחדיו מאותו היום היינו כמו בלתי נפרדים אפילו מקלחות
משותפות עשינו מידי פעם ממש זוג משמיים.
הסימנים היו שם, מידי פעם בפעם היה נעלם לכמה ימים וחוזר כאשר
שערו סתור ועיניו כמו מבקשות "אל תשאלי" ואני לא שאלתי תמיד
קבלתי אותו חזרה אומנם עם צביטה קטנה בלב אבל עם לב גדול
שאוהב. המשכתי להכין לו לאכול לפנק אותו כמו מלך אמיתי ואני
האישה הקטנה אפילו כשבאו אלי חברות תמיד היה המלך בבית ישב על
הכורסא שלו וגרגר בהנאה צרופה כאשר פינקתי אותו.
הכל התחיל אתמול, שכחתי להכין לו לאכול יש לי אהבה חדשה בחיים
סוף סוף גבר אמיתי ולא שבתי הביתה בפעם הראשונה מזה מספר שנים.
הוא כאשר ראה שאיני חוזרת ומנת האוכל היומית לא הונחה בצלחתו
שליד הדלת החל להשתולל במטבח וניתץ והפך ושפך. למה אין הוא
יכול להבין כמו שאני מבינה ולחכות לי בלי סימני שאלה ובלי רוגז
בסך הכל הלכתי ללילה כמו שהוא נעלם מידי פעם. אגב איסוף השברים
וסידור המטבח והבית נפל לי האסימון הוא סימן אותי הם כולם
מסמנים אפילו אם את לא מאותו המין את שלו ורק בשבילו והוא יכול
לצאת לצוד ולפזר את זרעו אבל כשישוב את תהיי כאן עבורו.