|
בצרימה שלנו
הדציבלים שורטים קרומים דקים דקים
ימים מדי ארוכים
של חבישת מסיכות מתדפקים
על האלף-בית של
לא מכאן. כבר שכחנו איך לומר.
בצרימה שלנו
אין
מקום לאמיתות בוטות
המילים נאמרות בשפה חדשה. מכובסת.
בצרימה שלנו המפלט ממית
הרבה יותר מהסכנה האורבת.
הריאות המכונסות מאיימות
להתבקע, הדם הגואש בורידים מבקש
להתפרץ. האצבעות שלא נוגעות
שואפות להפוך מהפנים אל החוץ;
הבשר לחוש
במה שהתוך מתאווה.
להיחשף.
בצרימה שלנו
הקיום מתהווה בתווך
בין שתי מראות המשקפות
אחת את השנייה ואת אינסוף המרווח שביניהן;
ולא את הרגע הזה.
בצרימה שלנו המאורות הגדולים מפילים
את האדם על אם הדרך
וצלו הניצב הוא שמובילו.
כך בחייו.
כך בצרימה שלנו. |
|
|
היום ראיתי את
בן ארצי מסתובב
בעזריאלי.
צעקתי לו "בן!
בן!"
ופתאום ניצב
מולי איזה תימני
עם זקן ארוך
ומגבת על הראש,
ועושה לי, "אנא
בן, בן לאדן,
שו?" יעני, מה
רצית?
אמרתי לו: דהה,
אולי לא
התכוונתי אליך,
אלא לבן ארצי,
מי אתה בכלל?
עכשיו זוז לי
מהדרך, אולי אני
עוד אספיק לתפוס
אותו ולבקש
חתימה.
בלונדה בהלם
משחזרת כיצד
ירדו 25 מיליון
דולר לטמיון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.