הכל מתמוטט - כמו בנין קלפים
עד שהכל הסתדר, ויתרתי על כל הערכים.
מבחוץ זה נראה כל כך קטנוני! כמו השופטת ---
יש לך בחירה מתוך שתי דרכים - בחרת דווקא ברעה
לא, היא לא לומדת מטעויות העבר.
תישארי בודדה לנצח - נטע זר, זאב בודד
תיאכלי עם הכאב הארור הזה.


מהלכת ברחובות שיכורה מהחיים
לא יכולה למחוק את החיוך מהפנים
הכאב הורג אותי
מבפנים.

יש לך הכל, לאחרים אין שמינית ממה יש לך
אז מה לעזאזל, בכל זאת חסר?

מה עם קצת שפיות דעת, שליטה בחיים
הראש אומר ככה, הלב בכלל בכיוון האחר

מחפשת משמעות, מחפשת תשובה. רוצה אהבה.
רוצה הצלחה.
לא רוצה להקריב, העתיד לא קרוב. בשביל מה לנסות אם בכלל לא
אהיה פה?
רוצה להקיא, להוציא, לשכב במיטה כל היום לא לצאת,
לברוח מכל טרדות הנפש.

רוצה להפסיק לבכות, רוצה להתחיל לחיות,
הגיל הזה אמור להיות הכי כיף, לא? צריכה עזרה.
מישהו שיושיט לי יד, שייתן לי כוח לטפס.
חברים זה דבר מאוד הפכפך.
אבל בסוף אתה תמיד נשאר לבד.
נמאס להיות לבד. אנשים ליד אבל אני רק עם עצמי. פוחדת מהלבד
הזה. פוחדת מעצמי. לא יודעת למה אני מסוגלת.

כמה אנשים כבר יבואו בסוף? הם בטח יגידו שהיית מקסימה, מדהימה.
אולי גם תלמידה טובה.
איפה הייתם כשהייתי צריכה?


18.3.03