|
יום רגיל ואני במרפסת
יושבת לבדי ועל הנוף מסתכלת
רואה אנשים באים והולכים
בין עצים גדולים ורחובות מלאים
השמש זורחת ועננים אין בכלל
יום יפה כזה רק חבל שאתה לא כאן
נכנסת לחדר ועל השולחן תמונתך
מחייך ומסתכל כאילו כלום לא קרה
חושבת ובך שוב נזכרת
כשאני חשבתי עלייך אתה היית עם אחרת
בלי לשים לב הדמעה לה זולגת
לא יודעת למה אני שוב נעצבת
מצב יום יומי שחוזר על עצמו
מן עצב שיגרתי והכל בגללו!! |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.