|
הנח לי להניח קטנותי המדומה
בין שערי צלעותיך המרפרפות עולות יורדות
הנח לי לכנס כנפי
המניפות המקופלות
בנרתיק צורך.
הנח לי להפקיד קלילות פסיעותיי ושלומן
בכושר עיניך השומרת וחצך המוטמן בנדן
הנח לי לפרוע שערי במרחב
נפשך הפרוצה לרוחות מכיוון הגבהות
וגם אם אומר מילות נתינה לחסדך
יודע אתה כי זו רק אתנחתא
מחק את כל מילות הקשירה הנמשכות
קפל את הסדין השרוע כנייר שהצהיב
שלח את אהובתך על פני המים
פן ביום מן הימים תמצאנה טובעת. |
|
|
טוב, די, נמאס
לי. כבר עדיף
לעבוד ברמזור,
גם משלמים יותר.
כמה אפשר? אני
עומד כל היום
וצורח. נמאס.
כותבים עליי
סלוגנים מטופשים
וכולם רואים את
השיערות שיש לי
באף. אני
מתפטר!
האיש האדום
שלמעלה ברגע של
משבר, לפני
שהתחיל לעשות
מדיציה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.