|
ואת מולי בשמש, עת רוצחת
נועצת בי סיכות דקות.
המתכת שוב קרה חדה כתער,
מילותייך קרות יותר.
ספסל ישן, ראשך נשען על יד אחת.
ענייך כחולות הורגות אותי לאט.
התכלת בעינייך בוערת,
הלב שלי מדמם.
היו ימים בהם חשבתי שאהבה אינה נמדדת בכאב,
אותם ימים עוד לא חששתי שמה אני טועה.
היו ימים בהם אהבתי בתום ובחדווה.
עתה נותרתי צורח
חרטה על ענווה.
עוד טיפה של תה רותח
מצאה דרכה אל תוך קירבי. |
|
|
הי אתה!
כן אתה!
אני מדבר אליך!
תסתכל עלי כשאני
מדבר אליך, שב
ישר, וסדר מייד
את ערימת הזבל
והניירת שיש לך
על שולחן המחשב.
כן, אני יכול
לראות אותך! זה
ממש בושה איך
שאתה חי. שקם את
עצמך, ומיד. צא
החוצה לשאוף
אוויר, אתה פה
כבר כמה שעות,
נכון!?
אני מכיר אותך,
זו לא הפעם
הראשונה שאני
רואה אותך פה
ככה. יאללה,
תתארגן!!
צרצר, האח הקטן
צופה בך. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.