שוב היא בוכה.
מה איכפת לי ? הפעם זה לא יעבוד. שתבכה !
איך אפשר לנהל ככה איזשהו סוג של שיחה ? חוץ מזה, היא שאלה,
היא זאת שרצתה לדעת. לא, לא אפול בפח הזה שוב. שתבכה !
בכל פעם שהיא פוגעת בי אני פורץ בבכי ? הרי זה לא רק אני
שמעליב. שתבכה.
אז רבנו ומה בסך-הכל אמרתי ? עכשיו, עכשיו אני אמור לבוא ולחבק
ולנשק ולנחם ולהצטער. אחר-כך יבוא הזיון של אחרי ובבוקר נקום
ונלך לאכול ב"נביאים" ונהיה מאושרים ואוהבים, עד הפעם הבאה.
הפעם, זה לא ילך. שתבכה.

לא אמרתי שום דבר שלא היה נכון, זאת היא שכועסת. "אתה אף-פעם
לא אומר את מה שאתה חושב", היא אומרת. איך אני יכול לומר את מה
שאני חושב, אם אחר-כך תמיד בא הבכי הזה ?
זה לא הוגן, זה מתחת לחגורה, זה שימוש בנשק לא קונבנציונאלי.
לא אשא ואתן עם טרוריסטים. הפעם זה לא יעבוד.
אולי קצת הגזמתי, אז מה ? זאת סיבה להפוך את כל העניין לטרגדיה
יוונית ? יכולתי להיות קצת יותר מעודן, אז מה ? גם לי יש רגשות
וכן . . . גם אני בן-אדם. לפעמים גם אני מתפרץ ומגזים. כשאני
נפגע או נעלב, מישהו בא לנחם אותי ? . . .

לא צריך הייתי לומר את כל מה שאמרתי, אז מה ? שנינו אנשים
בוגרים. שנינו מבינים שדברים שנאמרים בלהט מתוך כעס, יוצאים
לפעמים קצת יותר קשים. יש אולי מקום לשקול ולסנן אבל זה נכון
עבור שני הצדדים.
הגזמתי קצת וזה הכל. כעסתי ונפגעתי והלשון קצת השתלחה ועכשיו
היא שוב בוכה.

                                       

הייתי צריך לחשוב קצת יותר, לפני שאמרתי את מה שאמרתי. אני הרי
יודע שהיא קצת רגישה. בסך-הכל, מה היא אמרה ? לא שום דבר שלא
היה נכון. מסכנה !
עכשיו היא שוב בוכה. צעקתי והעלבתי והכל בכוונה. בן-זונה !