עפ"י האגדה המוזיקלית של סרגיי פרוקופייב
היה היה פעם חתול מסטול שקראו לו פיסקו.
הוא אהב להסתובב בין הפחים בשכונת "שכו-נה" בה החנות האהובה
עליו הייתה "חה-נות", ברחוב "ריח-אוב". לשם היה הולך כל יום
רביעי בשתיים אחרי הצהריים. לפיסקו היה ללוח זמנים מאוד עמוס,
הוא היה חתול מסטול עסקני.
פיסקו אהב את המסעדה של מיס עדה, הוא היה נוהג לבוא לאכול שם
כל יום שלישי בשלוש בערב, בדיוק כשבעלת החנות היתה זורקת את
שאריות ארוחת הבוקר של אתמול, ואת בעלה (הם רבו הרבה).
מיס עדה הייתה כושית (לא לא כוסית- כושית) גיאה, וכשהיא לא
צעקה על אנשים במסעדה, היא העבירה את זמנה בתפירה. מיס עדה
הכינה באחרונה כר עשוי נוצות במיוחד עבור פיסקו,שהיה החתול
המסטול האהוב עליה.
- צר לי אדוני, צר לי מאוד, רק עם רדת החשיכה אוכל לתפוס אותן
- מעשה גדול עשית,
אמר פיסקו
- אך אמורנה לי היודע אתה בעצם מי אני
- צייד צבים, ממי נהר הנילוס.
בעוד הקצין ועוזרו טורחים בפיענוח התעלומה, אמרה בליבה מיס
עדה, שאם יבקשו תעודות תגיד בפשטות שהלכו לאיבוד במהומות
הפינוי.
- אפ-צ'י!
המשך יבוא.. |