עד לפני ארבע שנים הכל היה סבבה היינו משפחה רגילה ביותר,אבל
לפני ארבע שנים ההורים שלי נפרדו. הם פשוט לא הסתדרו, הם כל
הזמן היו רבים עד שהם החליטו להיפרד.
אבא שלי עבר לגור בבית משלו . ואני ושניי אחיי נשארנו לחיות עם
אמא.
כל סופשבוע שני אנחנו היינו נוסעים לבלות אצל אבא. אני אהבתי
לבלות עם אבא ,הוא תמיד היה לוקח אותי לקניות וסתם משחק  איתי.
אחיי היו מתנגדים להסדר הזה של בית המשפט  הם חושבים שאבא אשם
בפרידה שלהם . כל סופשבוע שצריך לבלות אצלו ,הם היו באים ומיד
יוצאים לטייל, רק כדי לא להיות איתו.
פעם אחרונה שראיתי אותו הייתה לפני  כמה חודשים. פעם אחרונה
הוא עבר לגור איפשהו בעיר אחרת. אני מתגעגעת אליו. אחיי מרוצים
,כי הם לא חייבים לנבוע אליו. אבל אני כועסת על אמא שלי. כי
הייתה לי אפשרות לנסוע איתו אבל היא הרסה את זה. אני מתחילה
לכעוס על אבא שלי , הוא לא יתקשר אליי כבר המון זמן.לפני שבוע
הלכתי לבד לבית המשפט לשאול את הפרטים שלו כלומר הכתובת החדשה
שלו והטלפון שלו. תכננתי לברוח אליו . אבל כל מה שאמרו לי בבית
המשפט זה ש" אביך , לא השאיר פרטים. "
כשאמרו לי את זה הבנתי שהוא לא רוצה שאני אמצא אותו ושאני אבוא
אליו.
כל לילה לפני שינה אני מסתכלת על התמונה שלו , שעומדת אצלי
ממוסגרת ליד המיטה.וכל פעם שאני רואה אותו בתמונה אני בוכה. כי
הוא נטש אותי !  את הילדה היחידה והקטנה שלו.
" חני'לה ,בואי לפה . קרה פיגוע בחיפה " קראה לי אמא . רצתי
אליה. כי אני מאוד מתעניינת בפיגועים שקורים בארץ. " אמא , אני
מפחדת "
" למה חמודה שלי?"
" לא יודעת יש לי הרגשה רעה. איפה רוני ועידן ?"
" הם יצאו! מה קרה לך?"
" לא יודעת . תני לי לשמוע" אמרתי והתיישבתי על הכורסה. בחדשות
אמרו " בפיגוע התופת הנורא הזה נהרגו עד עכשיו 15 אנשים" זה
נורא לשמוע כל פעם מחדש את מס'  ההרוגים .
הלכתי לישון ובקושי נרדמתי .לא יודעת למה אבל חשבתי כל הזמן על
אבא שלי.
בלילה חלמתי שאני פוגשת את אבי , ואנחנו שוב יחד. רק שהפעם
אנחנו בנשף מפואר ובו אני בשמלה שחורה עם הכל שחור, זה היה
מפחיד. אבל הכי מפחיד שאבא שלי, ידעתי שזה אבא שלי אבל לא
ראיתי את הפנים שלו. כאילו שהוא במסכה שקופה.
" חני, קומי כבר, בית ספר " אמר עידן כשהעיר  אותי בבוקר. כמו
תמיד .קפצתי מהמיטה הסתדרתי ורצתי לכיוון הסלון. " אמא ,מה חדש
עם הפיגוע?" שאלתי הסתכלתי לה בעיניים.
" בואי ,חני'לה ,שבי. עכשיו יהיו חדשות ואמרו שיגידו את שמות
ההרוגים שכבר זיהו" ישבתי ובהיתי בטלוויזיה. המגישים אמרו כבר
14 שמות ואז שמעתי את השם הנורא ביותר " נהרג גם בפיגוע יואב
רוטרמן " כבר עכשיו העיניים שלי התמלאו דמעות . אני לא מאמינה
שהוא נהרג . לא ראיתי אותו המון זמן ופתאום הוא עוזב אותי ככה
בלי להיפרד , שוב. נשבר לי הלב , אני מתה. איך אוכל לחיות עם
העובדה שבחיים לא אראה אותו. קודם היה סיכוי ועכשיו.....אין.
לא חשבתי שיכולות לעבור כל כך הרבה מחשבות בשניה אחת . ואז
שמעתי משהו שלא האמנתי לו " הוא הותיר אחריו אישה ותינוק בן 4
חודשים." .
אני לא מאמינה, יש לי אח חורג שאני בכלל לא חשבתי שיכול להיות
לי, אני לא מאמינה שככה הוא בגד בי ובאימא. למרות שלא הייתי
כמו אחיי , בפנים בלב קיוותי שהוא ואמא יחזרו.
אני בחיים לא אסלח לו על זה. על זה שהוא התחתן ויש לו ילד מבלי
שידענו ועל זה שהוא עזב אותי , הילדונת שלו. מעכשיו אני לצידם
של אחי . ויש לנו מטרה אחת . לעמוד לצידה של אימנו ולעזור לה
למצוא  מישהו חדש כמו שהוא עשה.
למרות שעדיין אני מתגעגעת אליו , אני מתגברת על כל געגועי
בעזרת השנאה שלי .
אבל האהבה לא מרשה לי לשכוח אותו.
אבל אני אשכח.