כאשר את מצליבה עינייך בעיניי
אני קורא את מבוכותייך,
אך מסתיר את מבוכתי
כי נותר גברי ברוב טיפשותי;
נבוך אני מגופך הילדותי
שלא יכלו לו השנים
ועושה אותך נערה
אף באור נגוהה.
כאשר את מדברת
במין לשון אמנם עילגת
אך אל לבי חודרת
במלות מחשבת,
אינני אלא טמבל
עם מילות קשקשת.
כאשר אני מחבקך
כבר אינני מצחקק
אלא מרוכז בחיטובי גופך,
את שערך מלטף,
אברי מזדקר בהכרח
ולבי דופק `טיק טאק`
כאשר על שפתותייך נושק
ועם לשוני את לשונך מחפש-
מרגיש כמו דרקון יורק אש
על גופך המתמוסס.
כאשר במעשינו מתענגים,
גופותינו כאחד מתמסרים,
מתמכרים לגניחות ואנחות-
המילים יכולות לחכות
ואת מתמסרת לתפארת,
כל כולך נעתרת
כי משתגעת מן העטרת
שאלייך חודרת.
27/11/01 © |
