|
בחלומי
ראיתי את
מותי.
שנתי הייתה
שלווה
ושוב
הייתי
תינוקת
צחה
ותפוחה
כענן.
אצבעותיי
לא ידעו
מגע
ועורי
לא זכר
את להב הסכין.
ושם
בין ערפילי
שיכחה
וגלי סגול עדינים
עטפה אותי
השייכות
האימהית
שלא ידעתי
מעולם. |
|
|
חשבתי שראיתי
הר,
אבל בסוף התברר
שזה היה רק צל.
יעקב פופק רואה
צל הרים כהרים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.