New Stage - Go To Main Page

גיל רוזנטל
/
רגשות אשם

אם החיים היו רק סרט אז הוא היה מסריח
אבל הביקורות היו מהללות.
גם ככה כל הדרמה בין עזה לרפיח
זה רק סוג אחר של אשליות.
במלחמות שבכאילו הכדורים אמיתיים
ויש גם את מי שלא חוזר.
באומנות הזאתי האמצעים חזותיים
אבל זה לא תמיד עוזר.

אנשים שמסתכלים מלמעלה
לא רואים את מה שיש מבפנים
ולאנשים שמתפללים לאללה
לא איכפת שגם קוראים לו אלוהים.

הכוכבים מסתירים את השמים
אבל האור שלהם כבר מזמן לא שם
כשאנשים מסתכלים לי בעיניים
הם רואים רק רגשות אשם

אלוהים קיבל מפתח ופרץ לי אל הבית
עכשיו אבא שלי שוכב באדמה.
אם הוא רק היה מתעסק ביונה ועלה הזית
אולי אבא היה חוזר מהמלחמה.
אם אלוהים היה אישה אולי היו לו רחמים
אבל האלוהים שלנו הוא אלוהי קרבות.
אם המשיח היה בא אז המתים היו קמים
בינתיים הם מחכים בבית קברות.

אנשים שמסתכלים מלמעלה
לא רואים את מה שיש מבפנים
ולאנשים שמתפללים לאללה
לא איכפת שגם קוראים לו אלוהים

המתים מסתירים את החיים
וגם החיים הם כבר לא אותו דבר
כי המתים הם לא רק בקברים
ומבפנים משהו נישבר

אני יודע שזה הכל בראש
אני יודע שהם לא באמת שם
אבל אני עדיין לא יכול להפסיק לחשוש
אני עדיין לא יכול להפסיק את כל הרגשות אשם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/4/03 2:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל רוזנטל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה