בכל מצב כשאנחנו עושים משהו לא טוב או משהו רע קורה, תמיד קל
לנו להאשים מישהו אחר. גם אם הוא אשם וגם אם לא. אנחנו אף פעם
לא חושבים על לקחת את האשמה ואת האחריות כי, למה מה קרה,
שאנחנו נהייה הפראיירים שאחרכך יתחרטו על זה?
אבל יש מישהו בצד השני של המקרה:
הנאשם.
כשמישהו מאשים אותנון זה תמיד מעצבן. ומדכא לדעת שאף אחד לא
יושיט יד לעזרה כדי לא להיות הפראייר ולסבול מזה אחרכך במקומך.
אבל כמו שלפעמים מאשימים אותנו כך גם אנחנו לפעמים מאשימים ולא
נזכרים איך הרגשנו מתי שהאשימו אותנו ולא חושבים על זה שככה
בדיוק מרגשי עכשיו האדם שאנחנו מאשימים. ברגעים אלו בדיוק
(לצערינו הרב) אנחנו שוכחים מהכל ולא חושבים על כלום חוץ מעל
לא להסתבך ושל יטילו עלינו את האשמה.

אז פעם הבאה שתאשימו מישהו במשהו שעשיתם או לא עשיתם תזכרו איך
הרגשתם אתם כשהאשימו אתכם ותשימו את עצמכם בנעליים של הבן אדם
השני. והפעם תעזרו לו, לא כמו מתי שלכם אף אחד לא עזר.
רק ככה ישתפר העולם ויהיה מקום טוב יותר לחיות בו.
תחשבו על זה.