קראתי עכשיו כמה קטעים שכתבתי על אמא שלי. כתבתי שם המון דברים
בקשר לכמה שהיא לא בסדר. אז יש לי חדשות:  בזמן האחרון היא
הרבה יותר בסדר איתי, ועם כולם בעצם. ההורים שלי כבר מזמן לא
רבים, היא אחלה עם האחים שלי והיא יציבה יותר.

יש לי כמה השערות בקשר לסיבה של השינוי לטובה שחל בה:
סיבה ראשונה, כנראה האמיתית יותר, היא שאמא שלי לקחה את
הבריאות שלה בידיים - היא טיפלה בבעיה של הכתף שנורא הציקה לה
והיא גם תטפל בסוכר. לדעתי, זה השפיע עליה בצורה מאוד טובה כי
זה הגיוני שהיא התחילה לחשוב על החיים ביותר אופטימיות ובהרבה
פחות לחץ. על התעודה שלי היא הגיבה בצורה מאוד חריפה וקיצונית
אבל היא היתה בלחץ באותו יום ואני סולחת לה על זה, הרי לכל אחד
יש את ההתפרצויות שלו.
סיבה שניה, מה שכשאני חושבת עליו עכשיו מעלה בי ספק, הוא היחס
שלה לילדים קטנים. תמיד שמתי לב, שהיחס שלה לאחים הגדולים שלי
הוא יותר טוב מהיחס שלה אלי, ושהיחס שלה אלי משתפר עם הגיל.
יכול להיות שיש לה איזה קטע עם זה שכשהילד קטן, לא צריך
להתייחס אליו באותו כבוד כמו שמתייחסים לילד גדול יותר או שכמה
שגדלים אז יותר טובים. אני לא יודעת בדיוק, אבל יכול להיות שיש
לה קטע עם ילדים קטנים. גם בחנויות, היא נעזרת לדוגמה באחותי
ולא בי. אני לא יודעת אם זה בגלל שהיא גדולה יותר או שזה בגלל
שהיא (לדעת אמא) טובה יותר בלבחור בגדים. בכל אופן, בי זה נורא
פוגע (בחרתי במילה "נורא" כי זה נותן קונוטציות כאלה).
סיבה נוספת ואחרונה (אלא אם כן אני אמצא עוד סיבה בשעה שאני
כותבת את זאת), היא שהיא בעצמה התבגרה. היא נוכחה לדעת מה באמת
חשוב ואיך צריך לטפל בדברים מבלי לפגוע בעצמה ובאנשים אחרים
(למרות שהיא פוגעת בעיקר בעצמה והמון). היא צברה ניסיון של
המון טעויות והחליטה לתקן אותן - היא התפכחה.

אני משערת שאחת מהסיבות האלו נכונות (אולי אף אחת מהן, ואולי
כולן ביחד).
עדיין, קיימת האפשרות שכל הזמן הזה, אני רק דמיינתי שהיא כזאתי
אבל היא בעצם לא והיא היתה מלאך כל הזמן (או שהיא היתה ונשארה
לא בסדר).