את השם אני לא יכולה לגלות, לפחות לא בינתיים.
אני יכולה רק לספר עליו. הוא מדהים, הוא פשוט מדהים, אף פעם לא
פגשתי מישהו כמוהו. הוא הבן אדם הכי מתוק וחמוד שקיים, והוא
תמיד במחשבות שלי. כל פעם שאני הולכת לאנשהו בבית הספר הוא
חייב להיות שם, כאילו שהגורל קובע שאנחנו ניפגש או משהו
כזה.פעם, לפני שהכרתי אותו, כמעט אף פעם לא ראיתי אותו ולא
משנה לאן הלכתי, ואם כן ראיתי אותו אז ממש לא ידעתי ולא שמתי
לב, כי עכשיו שאני מכירה אותו אני מודעת לכך שהוא קיים ולכך
שהוא שם.
כל פעם שאני עוצמת את העיניים  אני רואה אותו, או שאני נזכרת
בחיוך שהוא זרק לעברי בהפסקה או ב" ממצב?" שאמר לי במסדרון או
שלפעמים אני אפילו מדמיינת דברים שעדיין לא קרו וגם לא בטוח
שיקרו כמו לדוגמא הנשיקה הראשונה שלי; אני תמיד אמרתי שהיא
תהיה עם מישהו שאני אוהבת. אולי זה יהיה הוא?. וגם אם לא אז
אני מדמיינת את זה :וזה כל כך יפה, אנחנו, שנינו לבד, במקום לא
מוגדר, מתנשקים, באהבה כל כך חזקה שאף אחד לא יוכל להרוס, הוא
מנשק אותי בכזאת עדינות שכל אחת הייתה רוצה, אבל בינתיים זה רק
בדימיון. אני גם מדמיינת איך זה היה אם היינו חברים, כל היום
ביחד מתחבקים ואוהבים והכל כל כך יפה, מתוק ועדין. אבל שוב, זה
רק הדימיון שלי. ואני עדיין בתקווה שזה יקרה, מסתפקת בינתיים
בחיוך בהפסקה וב"ממצב?" במסדרון. אתם מכירים את הילדות בכיתה
ג' שבאות מהבית ספר ואומרות "יש לי חבר רק שהוא לא יודע"?
אני לא כזאת, אני אוהבת אותו ואני יודעת את זה, אולי הוא לא
יודע, אולי כן. אולי אפילו גם הוא אוהב אותי. אבל כדי שהיחסים
האלה יצליחו זה צריך לבוא מרצון ומשני הצדים ולא שרק אחד ירצה
או ידע. ואני, אישית, רוצה שאם תהיה מערכת יחסים אז שהיא
תצליח. אבל בינתיים אני אסתפק במה שיש לי ואני אקווה לעוד אבל
לא אפתח לעצמי תקוות כי יכול להיות שבסוף הם יהיו לשווא. והוא
תמיד ישאר חמוד, מתוק, מגניב ויפה. ואני תמיד אחשוב על העיניים
היפות שלו ועל האף החמוד שלו. אני תמיד אחשוב עליו. והוא תמיד
ישאר בזכרונות שלי בין אם יקרה משהו ובין אם לא.