שניי צדדים בי מתווכחים,
שניי צדדים בי מתככחים,

שניי צדדים שהם בעצם אני,
שניי צדדים שהם בעצם ליבי,

שני צדדים מתווכחים:
האם להשאירך בליבי?
האם להוציאך מראשי?
האם אתה שווה את מחשבתי?

צד אחד אומר ש:
אהבתי לא צריכ להיות שלך,
שלא אדמיין אותי כאהבתך,
כי בחיים לא אהיה שלך,

שלא אעז להדרדר למחשבה של אני ואתה,
ושלא אפול שוב לבוא האהבה המכאיבה,

צד שני אומר ש:
כמה יפה אתה,
כמה מושך אתה,
כמה מהמם ואף משגע,
פשוט קורע!

שאולי ישנה תקווה קטנה שאהיה שלך,
שאולי ישנה תקווה קטנה שאהנה ממגעך,
שאולי ישנה תקווה קטנה שאני בליבך,

ואז צד אחד אומר:
לא,לא מגיעה לו אהבתך,
מגיעה לו רק קשיחותך,

הוא שבר את ליבך,
לרגע לקח כוחך,
השאירך לבדך,
ודאג לאכזבך,

את לא בליבו,
את לא בדעתו,
את לא במחשבתו,

שכחי ממנו,
כי הוא כבר שכח,
והוא בחיים לא יהיה שלך

ואז צד שני אומר:
הו,כמה נעים לפנטז עליו,על מגע ידו!
הו,כמה נעים לפנטז עליו,על אהבתו!

השאירי,השאירי אותו בילבך,
אל תוציאי אותו ממחשבתך,

אולי יש אור בקצה המנהרה השחורה,
אולי אהבתו בוקעת,
ובה אני רוצה לגעת,

ואז אומר צד אחד:
זהו לא האור,
זוהי רק רכבת,
רכבת דורסת ורומסת,

זהו לא אורך,
זוהי רק אכזבתך,

אהבתו אינה בוקעת,
ובה לא תוכלי לגעת,

אל תיפלי למחשבה כה משלה,
אל תיזרקי לבור האהבה המכאיבה,
כי את לא אהבתו,
ובחיים לא תהיי שלו.

אני כה טיפשה,
אני שוב מדרדרת למחשבה של אני ואתה,
אני שוב מדרדרת לבור האהבה המכאיבה,

מקשיבה לצד השני,
לצד הטיפשי,
שאומר שכדאי לאוהבך,
ולא לנטוש מחשבתך,

רק כי חושקך,
רק כי רוצה מגעך,
רק כי רוצה אהבתך,

שני צדדים בי רבים,
וריגשותיי קרועים,

והנה קרועה בין השניים,
מבולבלת כפליים,
רוצה לעזובך,
לנטוש מחשבתך,
אך נסחפת ונסחפת
לצד השני,הדיי טיפשי,
לצד המורה לי לאוהבך,
ולא לנטוש מחשבתך.