אפרוס שולמן / על הכאב שלי |
ודמעות כבר נמאסות,
ורצון חזק אופף לסכין חותכת ורידים.
אני כבר לא יודעת למה אני בוכה,
אני רק יודעת שאני לא מרגישה חייה,
אני מרגישה שהייאוש גובר עליי וסוחף אותי אל תוך האדמה,
אני לא רוצה להודות בקיומי,
אני חושבת אבל לא מרגישה קיימת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|