עיר אפורה
תריסים מוגפים, מלט ואבנים
מכוניות טסות, אנשים עפים
צעקות מבתי השכנים

ואילו היא,
בעולמה שלה,
חזה עולה ויורד במהירות
בכייה שקט, אך
דמעותייה צורחות
כל טיפה מבעירה
שורפת
ניצוצות אש
כוכבים בוהקים
היתכן כי עינייה רואות היטב?
או שמא זהו תעתועו של ענן פיח?
לרגליה
הילה בוהקת של אור לבנה,
מעט אבקת כוכבים כסופה
והדמעות - יהלומים הם
מקיפים וחובקים מכל עבר
מציפים, עוטפים, חודרים

בכביש המהיר
בין המכוניות הדוהרות
שערה מתבדר ברוח
וידיה אוחזות בחוזקה
ברעמתי החלקה,
עיניה בוהות,
העצים הדהויים חולפים ביעף
ומחשבותיה רצות, מדלגות
ואכן אני אץ,
רגלי מדלגות
שועטות
לעבר צלילי
הוולס.

וידיה חובקות ומחובקות
הרגליים אינן שוקטות
המלודיה טסה
הרגלים אינן נחות
הצלילים עפים
הרגלים אינן פוסקות
תרועות חצוצרה
סיבובי הריצפה
מחוגי השימלה
סחור
סחור
סחור...

אבקת יהלומים אט אט מתפזרת,
מתמוגגת,
רק נעל כסופה נותרת
זיכרון לניצוצות אש
וכוכבים בוהקים.