חרציות לבנות גידלתי, בערוגת אהבתי
החרציות המושלמות ביותר
והראויות ביותר בשבילך.
יום וליל השקיתי במשאלות
דישנתי בחלומות
וטיפחתי בתקוות.
והחרציות גדלו והתעצמו
בעונת אביב נצחית
ורוח נעימה בלילות נודדת
מוסיפה עוד משב של אהבה.
חרציות לבנות קטפתי, מערוגת אהבתי
החרציות הטהורות ביותר
והראויות ביותר בשבילך.
וביום בו נתתי לך את הזר, בנשימה עצורה
סירבת לקחתו.
החרציות נשארו בידי, נשטפות בדמעותי
בעוד אני עומדת מולך ובוכה
מבטך קפא וסירב לנחם.
ושתיקתך החרישה אוזניים.
והאביב הפך לסתיו
ובערוגה עשבי כאב.
חרציות לבנות גידלתי...
בערוגת שנאתי. |
