אני שונאת את הבדידות
והמחשבות כבר משגעות ולא נותנות לנוח - לא נותנות לישון.
ואני לא יודעת מה לעשות, מה להגיד - ואיך בכלל אפשר להמשיך
ולשתוק.
ואחרי שהכל מתרוקן - איך אפשר לחזור ולהרגיש?
בשביל לעבור הכל מהתחלה -
כשאני יודעת שזה קורע
ואני לא יודעת למי להגיד - ואיך.
בשביל מה לעבור הכל מחדש -
כשאני יודעת טוב כל-כך איפה זה פוגע.
אני יכולה לשמוע את עצמי אומרת,
אני יכולה לחשוב על הכל - לתכנן,
אבל אין למי להגיד ואני לא יודעת איך.
והמחשבות מתרוצצות ולא נחות,
ואני בינתיים משתגעת ולא מצליחה לעצור.
איך אפשר להמשיך ולשתוק?
בשביל מה בכלל לדבר כשזה קורע וכל-כך פוגע?
וזה כואב.