הטלויזיה דלקה לשווא. שום נתונים לא חדרו אליה דרך השקע, וכל
שנותר לה להציג היה השלג. דמיתי בעיני רוחי לאותה טלויזיה,
מחפש נתונים להציג על מרקע דמיוני הפנימי, אך לא מוצא דבר.
בתוך מוחי - שלג.
חיכיתי לסופה, להארה פתאומית - השלג האיר את הלילה.
אולי זו התשובה.
אולי מתוך שעמום גדלה ההארה.
השראה מוזרה בעלת טעם תפל, חסרת הגיון זולת זה ששייך לאותו
שגעון שתוקף את המוח.
אף אחד לא מבין את השלג הזה, שמלבין בנפשי.
אלך לי לישון. אשן כל חיי.
אולי יום אחד השלג יפשיר - והטלוויזיה תפעל.
זה יהיה גדול.