הוריה ו"איש האמונה" שלהם קרבו אליה באיטיות.
גופה קפא מפחד, ורק עיניה נותרו פעורות, מבוהלות.
ג'סיקה הביטה כיצד שפתיהם נעו, מלחששות מילים אפלות שהיא כבר
ידעה את תוצאותיהם.
צמרמורת החלה מתפסת במעלה עמוד השידרה שלה, לא מותירה כל מקום
לספק... היא עצמה את עיניה כדי שהכל יעלם, יתפוגג אל תוך ענן
ערפל סמיך... או לו רק כדי לחוש את מגע שפתיו לרגע של אהבה.
ריסיה נעו במהירות, מתכווצות ונרפות, אולי על מנת לסלק את
האיום הקרב אליה.
אף מבעד עיניה העצומות יכלה לחוש בארס הלחישות, מזדחלות
מאחוריה ומקיפות אותה, כלואה בהם לרקע צלילי כינורות שהחלו
לשטוף את הבית בצלילם הענוג.
היא נשמטה על המיטה, כשהם עומדים במעגל.
דפיקות ליבה התחזקו, כאילו הוא עומד לפרוץ מתוכה.
היא נכנעה, הרפתה עצמה וחיכתה להתפוגגות...

לפתע ינשוף חלף ליד החלון.
קולו הערב צמרר אותה ועם זאת השאיר אותה במעין תחושה מוזרה של
ביטחון.
היא פתחה את עיניה על מנת לחזות במחזה הנדיר... הוא הביט בה
בעיניו הצהובות, מבט ארוך וכואב... והתעופף.
"זה הוא, אהובי!" היא חשבה.
תחושת עצומה שכמוה מעולם לא הרגישה מילאה את גופה, היא נעמדה.
הוריה עמדו המומים, בעוד היא מותחת את גופה החיוור ומנערת את
שולי שימלתה המקומטת.
אביה, כוהן רב עוצמה במסדר, פתח בשיחה: "ג'סיקה!" צעק.
אך היא אינה נכנעה אליו כמו תמיד, ישרה מבטה אליו.
הוא הביט בה מבוהל... הטוהר היפייפיה שלו עומדת כעת מולו פניה
חיוורות ורק מבעד עיניה הבדולח שלה הציץ צבע שחור אפרורי ששטף
אותו בכאב... קצוות שיער קטנה נפלה על עיניה בעדינות, ושינתה
לו רק לרגע את המבט שכל כך הפחיד אותו.
ילדתו הרכה מכל, הקשיחה מבטה אליו... הוא הבין.
"היא כושפה בידי המכשף העלוב שלה" זעק ונפל על ברכיו...