לבני האדם אותן הגדרות לגבי רגשות.
התייחסות אוניברסלית לרגשות.

טענתי:
הרגשות אינן יכולות להיותת אוניברסליות משום שהן הגדרה פרי
יצירתו של האדם ומשום שבכל מקום שבו ישנה התיישבות אדם אשר לא
תקשר בעברו עם אדם אחר הוא יזכה להגדי את הרגשות בצורה שונה
משום שאם יחווה אחת מהן הוא לא ידע כיצד היא נקראת או הגדרה
קדומה לכל רגש.


הגדרת הרגש מצד כל אדם ואף חיה תלויה בחוות הגידול שלהם
לדוגמא:
ילד אשר גדל בתנאי ניכור ואשר הוריו פרקו עליו את עולם במשך
שנות לידותו גדל עם הגדדרה עצמית לרגש האהבה וכעס משום שהוא
חושב שאהבה היא היחס שמפחתו ש"אמורה לאהוב" אותו הפגינה כלפיו
וסביר להניח שעד שלא יעמידו אותו על טעותו וגם אם יעמידו אותו
על טעותו והוא לא ייענש או יעבור טיפול או הגדרה מחדש הוא
יפגין את הרגשות אהבה וכעס כלפי הסובבים אותו באותה דרך
שהפגינו אותן כלפיו בילדותו.

לעומת האדם הנ"ל ישנו אדם אשר גדל כל חייו בתחושה של קירבה עזה
למשפחתו ויחס אוהב מצד משפחתו וכך נתפס אצלו הרגש של אהבה וכך
הוא גם יפגין את הרגש הזה בעתיד אלא אם כן יעבור טראומה מסוימת
שתגרום לו להגדיר מחדש את התנהגותו במקרים מסוימים או אם הוא
עבר סוג של חינוך מחדש שזה גם גרם בעצם לטראומה מסוימת במערכת
של אותו אדם וזה גרם לשינוי בהגרות הפנימיות שלו לגבי רגשות
מסוימים וכו...

ניתן להעלות עוד מ"ס בלתי נתפש של טענות דומות אך לכולם בסיס
משותף ולכן מספיקה שאלה אחת ללא מענה או אשר תעורר קונפליקט
בטענה וזה יגרום לשלילת הטענה.

ניתן ללמוד שלא ניתן להתייחס לרגשות וצורת התנהגות מקובלת
במקום אחד בתור דברים אוניברסליים והם צריכים להיתפס אך ורק
כדברים מקומיים וצריך לחקור בכל סביבה אותם מחדש וממה הם
הושפעו באותו מקום.