כל הכיתה מרוצה מזה שאין שיעור תנ"ך-אבל הוא לא.
אל תתפסו אותי לא נכון....הוא לא מאלו שאוהבים שיעורים וזה,
פשוט המחיר שההוא שילם לא היה שווה את זה.
הוא היה מוכן להישאר את השיעור תנ"ך המזדיין הזה רק בשביל
שההוא לא יפגע. אפילו שרוב השיעור הוא בטח היה עסוק במחברת
שלו, מצייר, כותב ומחכה שיגמר כבר!
הוא עכשיו בבית חושב על ההוא בבית חולים שבטח מחכה שמיטה
תתפנה, שרופא יתפנה, שהעולם יתפנה-בשביל ההוא.
הוא וההוא לא ממש אויבים, לא ממש חברים אבל איכשהו בכל זאת הם
מכירים, מכירים באמת, מכירים כמו שהחברים הכי טובים בעולם היו
רוצים להכיר, היו רוצים להבין. והוא וההוא מבינים, הם באמת
מבינים את הפחדים, חששות, דעות והיבטים אחד של השני.
ובכל זאת הם אינם חברים...אך גם לא אוייבים.
פשוט...הוא מקבל את ההוא שבתוכו.
וההוא מקבל את ה-הוא שבתוכו.
"מקרה אירע בשעות בית-ספר כאשר התלמיד אוה (שם בדוי) נפצע
בראשו ובעקבות הטראומה הוא סובל כעת מסכיזופרניה" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.