אין כזה דבר שהעולם הוא רק טוב מכל כך הרבה סיבות כל כך ברורות
אבל שעדיין אינן נתפסות על ידי רוב האנשים.

המילה טוב נוצרה בהשוואה למילה רע לכן תמיד ובכל מקום היה טוב
ראשוני ורע ראשוני וכך נוצרו המילים על דרך ההשוואה.

בדיוק כמו שגבוה וקצר נוצרו והקצר מוקצה מן הגבוה.

בכל דור ובכל זמן יהיה צריך להיות גם טוב וגם רע משום שאלו לא
מילים פרטיות לכל שפה כמו שיש נכון ולא נכון.

הטוב היחיד המללא שיכול להיות קיים הוא רק בתודעתו הפרטית של
כל אדם ובנקודת מבטו... למשל יש נאשים שטוב להם כשרע לאחרים
וכו...

העולם כולו מלא ביחסי גומלין, גם אם אנו חולמים המח שלנו מפתח
את יחסי הגומלין האלה בחלומותינו על פי המודעות הסביבתית שלנו
או על פי מין ידע ראשוני שנשתל במוחנו.

עצם קביעת עובדה מסוימת אומרת שעובדה זו נכונה בעוד שאחרות לא
וכך ישנן סתירות.

אין בעולם דבר פרטי משום שאחרת לא היו נוצרות מילים כמו כאב
משום שאם כך היה נוצר קונפליקט שהולך כך- כל אדם חושב שכאבו
הוא כאב פרטי שלא נחווה אך אם עובדה זו נכונה כיצד הרגש הזה בא
לידי ביטוי בתור מילים שמצאו את המקומן בכל שפה המתארות את
הרגש ומאשרות את המצב הנפשי, והפיזי של אותו אדם גם אם אנשים
אחרים לא חווים בדיוק את מה שהוא חווה בגוף ראשון, והוא נזקק
למין אישור של החברה לביטוי הרגשות שלו?