"בוא ואספר לך סיפור". ככה, בערך, החבר הכי טוב שלי פתח את
השיחה. קדמו לשיחה הזו חודשים של נתק חברתי ובריחה, אבל אני
הייתי רגיל. ישבנו בדירה של אח שלו בדיזנגוף, הוא על פוף ירוק
ואני על כיסא משרדי. ביד שלו הוא החזיק כוס ענקית של קולה. אני
הייתי בלי כלום.
הוא אמר שממש קשה לו, והוא היה מעדיף שאני אשאל שאלות. אחרי
שניה הוא התחרט. "אתה זוכר את רלי?" הנהנתי. זכרתי את חברה שלו
לשעבר. יפיפיה עם עיניים שהקסימו את כולנו. הבנתי שזה היה ממש
רציני ביניהם. כשהוא הודיע שהיא זרקה אותו, זה הפתיע אותנו,
משום מקום, פתאומי ולא צפוי. כל הזמן הם דיברו אחד על השניה
כאילו שזה הדבר הכי טוב שקרה להם. לשניהם. הם גרו ביחד כמו זוג
נשוי, וכבר דיברו על עתיד משותף. זה היה הלם בשבילנו, אבל יותר
בשבילו. אני הרגשתי מן צביטה בלב, כי די אהבתי את הנוכחות שלה.
חשבתי שהוא כבר התגבר עליה, אבל הסתבר לי שלא. בשיחות קטנות אל
תוך הלילה היא סיפרה לי כמה שהוא אוהב אותה, וכשהיא מתקשרת
אליו, הוא נקרע. היא סיפרה לי על המכתבים שהוא כתב לה. על מתנת
יום ההולדת ששלח לה. על דברים שאמר ודברים שהיא אמרה. זה היה
קשה לשניהם ואני, אני הייתי צועד בין הטיפות ומנסה למזער נזקים
שאחרי פרידה, אצל ידידה לא רעה שלי, ואצל החבר הכי טוב שלי.
הוא מבחינתו התרחק מאיתנו. שקוע בעצמו, תקוע ומלא שנאה שלא
ברור מה הכיוון שלה.
אחרי שהוא נעלם לשבוע תפסתי אותו בתל-אביב. הייתי בדרך לראיון
עבודה והוא היה אצל אח שלו. הוא ניסה להתנהג כאילו הכל כרגיל,
אבל ראיתי שהוא נחנק. הוא פתח את הפה והמילים יצאו ממנו עם
המון כאב. "חודש אחרי שנפרדנו, היא ביקשה להפגש, אמרה שהיא עוד
מרגישה משהו. הוא מבחינתו התלהב נורא, ונסע בשבילה חצי ארץ.
כשנפגשו הוא חיבק אותה, והרגיש הכי טוב בעולם. היא שאלה אותו
מה שלומו, ומה קורה איתו, והוא לא ענה. הוא כל כך אהב אותה.
אחרי שהוא דיבר הוא ניסה לנשק אותה. היא נרתעה לרגע. "עשיתי
שטויות", היא פלטה. אחר כך סיפרה לו ששבועיים אחרי שנפרדה ממנו
התקשר אליה חבר שלה לשעבר, והציע שהם "יפגשו באיזה מקום". מהר
מאוד המקום הפך להיות הבית של ההורים שלה. החדר שלה. המיטה
שלה. "אני לא יודעת למה עשיתי את זה, זה פשוט קרה".
הוא נקרע. אם הוא היה יכול לשנוא אותה באותו רגע, הוא היה עושה
את זה. אבל הוא לא. אחר כך הם עוד דיברו קצת והיא רצתה שהם
ישנו ביחד. הוא לא רצה לשכב איתה. "היא לא רצתה אותי, אתה
מבין? היא רצתה זין!" הוא סיים את הכל בבכי שקורע אותך
לחתיכות.
"אתה מבין, הוא היה חבר של אח שלי, בן בית אצלי, כמו אח גדול
שלי!"
"ומה עכשיו? אתה שונא אותו?" הוא הסתכל עלי ונרגע לאט לאט. "אם
הייתי יכול, הייתי הורג אותו, בשבילי הוא לא יותר משרץ, והשרץ
ממשיך לבקר בבית שלי, לחייך להורים שלי ולדבר איתי כאילו לא
קרה כלום".
"והיא, מה איתה?" המבט המרוחק שלו סיפר לי יותר ממילים. "מצאתי
בלב שלי את הכוחות לסלוח לה, אבל האהבה... האהבה מתה". ידעתי
שהוא משקר.
שנה אחר כך, תפסתי אותו, רגע לפני שטס לארה"ב. שאלתי אותו מה
עכשיו והוא אמר משהו כמו: "נפגשנו כמה פעמים, התבלבלנו, לגמרי.
נתראה עוד שנה." כאילו שהוא ידע שאני שואל עליו ועל רלי.
היא מבחינתה המשיכה בחיים שלה, כרגיל, היו לה חבר או שניים,
אבל הוא תמיד היה בלב שלה. "שטויות", אמרתי לה, "את לא יודעת
מה זו אהבה". סיימתי בנשיקה וכיסיתי אותה בשמיכה. |