מעגל להבות,אדומות צהובות וכחולות,
רוקדות, צוהלות, מתפוקקות
אל האויר החשוך והצונן,האופף מסביב.

בתוכו אנחנו.
אני יושב מתבונן,מתרגש
ואילו את,עומדת במרכז,
נבוכה מעט,מחוייכת לא פחות.

לצלילי מוסיקה נעימה וחודרת,
עיניך נעצמות קלות
גופך מתחיל לנוע.

עשן סגסלגל, עוטף כל תנועה שאת מחוללת.

לאט לאט
את נבוכה פחות,מחוייכת פחות
מסתורית יותר,ותנועותיך גדלות.

לאט לאט
אני יושב פחות,מתבונן פחות,
מתרגש יותר.

ולפתע

אני
איני יושב יותר
איני מתבונן יותר
איני מתרגש יותר

את
אינך נבוכה יותר
אינך מחייכת יותר
אינך מסתורית יותר
ואף אינך נעה יותר

ובמגענו
נמסים אנו
האחד אל תוך חלליו של השני.