איזו הרגשת שיחרור, לא יאמן. כל כך טוב, וכל כך הרבה זמן
רציתי, שיחליפו אותי לשניה. לעמוד מול האסלה המזוהמת הזו,
דווקא את התא הזה בחרתי, מלא שאריות חרא וניירות זרוקים על
הריצפה. מי שהיה כאן אחרון באמת השאיר עבודה מסריחה למנקה,
לחשוב שהיא מנקה עשרות תאים כאלו כל יום - זה דבר שתוהים עליו
כאשר רואים תא מסריח כמו זה. מי שהיה כאן אחרון באמת בן זונה
אבל זה לא משנה את העובדה שהתא הזה היה בחירה מסריחה.

לפני זה, 6 וחצי שעות אני מחכה ל happy hour  של העבודה.
ה"האפי אוור" אומר השעה האחרונה והכי שמחה למשמרת. בה הכל נראה
הכל יותר שמח וורוד, הזמן עובר יותר מהר, המחשבות יותר
ממתוכננות לזמן שיבוא אחרי העבודה והכל נראה שיא האופטימיזם.
בצבא לא היו יותר מידי happy hour מהסיבה שתמיד בזמן שאתה מחכה
לרדת מהשמירה ( או כל דבר אחר שהוא היה משמרת ) תמיד איזה
מניאק דפק לך את התפירה של החיים בעוד 6 שעות נוספות וככה 6
שעות נראות כמו נצח ואתה לא מבין למה...
אבל הצבא נשאר מאחור כבר מי זה זמן, ולאחר כיום זה לא אופציה -
אלא להמתין במשרד העבודה בחוץ.
מי שמכיר היטב את החוקים של ה happy hour , ידע כי יש להשאיר
את כל הדברים הקטנים לסוף, מה שמעביר אותו כל כך מהר, הדברים
הכי קטנים והכי מזערים מתכנון שארית היום לטלפונים חסרי
משמעויות.

אני עובד כבר בחברת אבטחה ,לא מזמן התקבלתי לעבודה הזו. כאשר
נכנסתי אליה לפני 5 חודשים אמרתי לעצמי - " רועי זה רק זמני עד
לכסף הגדול באמת". מתוך הזמן המוזר הזה אני כבר 3 חודשים עובד
במקום דיי מסודר, בבריכה שליד הבית, קומבינה של שומר וכרטיסן
בכניסה. לא רע אה ?
אפשר לשמוע מוזיקה וגם בין כל הזקנות אתה יכול למצוא נערה או
שתים שאשכרה לא בת 70 פלוס ונראית איך שהוא טוב.

אז השארתי לעצמי בשעה האחרונה והכי שמחה ביום כמה דברים
בסיסיים, ללכת להשתין לפחות פעמים, לספור ת'כסף בקופה לשומר
הבא ולהתקשר לאשר הספר.  
איזה חרא של תא בחרתי לעצמי...למרות הכל, מתענג על כל פניה
בתא, כל שניה של שיחרור הזרם צהבהב וחמים שיוצא ממך, על כל
הצחנה המסריחה עם השילוב הקטלני של הלחות והחום במקלחות
בבריכה.
אני רק מקווה שהמניאק הזה שהשאיר את השאריות בתא, תצמח לו איזה
פטריה בתחת על כל הבלגאן שהוא השאיר למנקה פה. הטיפות האחרונות
נפרדות לשלום...הרוחסן נסגר ואין תאונת עבודה...
חוזרים לתענוגת השעה השמחה, happy hour  שלי.
נשאר לי לספור את הכסף בקופה ולהתקשר לאשר הספר.
מה קודם, כסף, אשר...אשר...כסף....ממממ....אשר...!

אני שולף את הסלולארי מהמכנס, מכניס את האוזניה לחור של האוזן,
מכוון את עצמי לשיחה עמוקה בת 40 שניות עם אשר הספר, בלקבוע
תור למחר או בתקווה להיום בערב.
אשר...אשר....הינה זה אשר הספר...יאללה

אין דבר יותר מבלבל כאשר אתה מתקשר למשהו או לאן שהוא ובטעות
קיבלת שיחה נכנסת, זה יוצר בלבול גדול בקשר למושא ולנושא של
השיחה. אין לך מושג אל מי אתה מדבר בידיע שאתה התקשרת למבוקש
ליבך...במקרה הזה - זה היה אשר הספר. אבל החיים נחכו בהפתעות
גדולות.
אני מסתפר אצל אשר כבר 4 שנים מאז שהורדתי את השיער הארוך,
לפני זה לא הכרתי המון ספרים והספר האחרון שהיה לפני אשר היה
חוויה דיי ביזארית. הגיס שלי לקח אותי להוריד את ה שער
בירושלים, ואני לא ירושלמי תאמת אני גר דיי במרכז הארץ וזה לא
קרוב לירושלים. לקח אותי לאיזה ספר הומו בן 34 שדומה לאהוד
ברק, זה לא להפעם. אחרי חוויה שכזו,  אשר הוא ספר דיי נורמלי,
נראה לי שכל אחד הוא נראה דיי נורמלי אחרי שאתה פוגש את הגירסה
הלסבית לאוהד ברק, אוייש.

"מה המצב אשר?" - אני פותח את השיחה.

כל פעם שהעלילה מסתבכת אתם מתארים לעצמכם, וזה כמעט
בטוח...לפחות בעלי טסטסטרון ביננו שהעלילה תסתבך עם אישה,
האומנם.

ת'אמת חשבתי בהתחלה שזה אשר, אבל משום מה לאשר אין קול כל כך
גבוה ובטח שלא חמוד שכזה.
כנראה שצדקתם - זו הייתה באמת משהיא. אני מחייך.

"אוייש סליחה זה לא אשר ?" - התחלתי
"זה לא !, רועי ?" ,
" כן זה רועי, מי שואלת ?"

מסוקרן ורטוב מת לדעת מי למה ואיך היא הגיע למספר טלפון של
אשר...

"מדברת דנה מחברת...קיבלתי את הטלפון הזה מחברת כוח אדם
שלך..." אחרי שיחה של 2 וחצי דקות היא מזמינה אותי לראיון
עבודה. כמה צפוי שמשהיא ככה סתם תתקשר, כלומר היו דברים מעולם
אבל כנראה זה לא היה היום. סימנתי את התאריך ביומן, ספרתי את
הכסף בקופה והחבר השומר שאחרי בא להחליף אותי.. .Happy hour  
שעברה בדיוק כמו שצריך.

הכל נראה כל כך וורוד בצד של אחרי המשמרת, הכל כל כך קל וגמיש,
נעים ורך.

מצאתי את עצמי מכין קפה בפינת קפה של איזה חברת מיונים. אני
שונא את הימים הללו של המיונים, בהתחלה ( צחקתי לעצמי ), הייתי
ממש משקיע במיונים הללו של קבלת עבודה. הייתי מתלבש כאילו זו
חתונה של אחותי, אפילו לובש את תחתוני המזל שקנו לי ליומהולדת
שנה שעברה. אבל אחרי כמה פעמים שאתה נכשל, וההורים לוחצים על
העורף של למצוא חיים וקרירה  ( מי אמר שאין לי חיים ? ) נכנעתי
ללחצים ולבשתי טישרט, ג'ינס ונעלי ספורט...לא, לא התגלחתי
הבוקר, גם לא בוקר שעבר...ואז שאלתי את עצמי את שאלת המיליון
תוך כדי שאני מוזג את המים לכוס קלקר לבנה ומערבב את הנס עם
המים הרתוחים - מה לעזאזל אני עושה פה ? הם לא יותר טובים ממני
כדי להגיד לי שאני לא מתאים, הם לא אנשים יותר איכותיים ממני
כדי להגיד לי שלנסות בפעם אחרת  וכי הפעם זה לא מתאים ,
שייזדיינו בתחת אני לא מוכן לספוג את ההשפלה הזו שוב פעם...
אבל אז נזכרתי בפנים של אבא שלי מתחיל את השיחה של
אחרי...כנראה שהשפלה לא כל כך גדולה לעומת אותה שיחה שהיינו
אמורים לבצע.

אחרי שעה בחדר עם עוד 15 אנשים שחושבים שהם יותר טובים ממך, או
שהם לא חושבים אבל הם צריכים להוכיח את זה שהם יותר טובים ממך,
כולם פה נבלות וזה כולל אותי...
מקסימום אם אני לא אתקבל אני חוזר לתא הלח והמסריח של הבריכה
בלקלל את המניאק שתגדל לו פטריה בפי הטבעת על כל הבלגאן שהוא
השאיר מאחור...אנשים כבר לא הוגנים גם בחוסר סדר שהם משאירים
לזולת בתא שירותים, תחשבו קצת על אחרים יא זונות.

אחרי הצביעות, הייתה שם המון צביעות - אפילו התנועות מחושבות
וצבועות, החיוכים ( שגם הם היו צבועים - אחרי שיחה של חמש דקות
איזה אחד חושב שאני החבר הכי טוב שלו וכבר התחיל לתכנן איתי
לקפוץ לים ולהתחיל עם בחורות...מה לעזאזל?? - אני שואל את עצמי
? ).
אחרי הסכינים שמאחור, וכל אלה שהתעופפו מקודם, נשארנו רק 3
אנשים.

אני חושב על ההרצאה של אבא שלי ודוחף עצמי שלב הלאה, איך אני
פוסל 3 אנשים בלהיות הכי טוב, מקום ראשון - לא כי אני רוצה
להיות פה לא כי טוב לי פה, אנחנו סה"כ ציפיות של הורים והרצאות
ארוכות שלהם.

בהפסקה לפני השלב הבא, אני קולט את רוני ( רווקה בת 30 שנראת
דיי טוב, אבל לא זוכרת מה היא עשתה אתמול בלילה, מה שמסביר למה
היא עדיין במצב שלה ) לבד. אני חייב לעשות משהו, אני חייב
לצמצם את האפשרויות,
"רוני, מה קורה ?" פתחתי בשיחה קלה עם רוני, אין לי את כל היום
שבעולם, ויש לי עוד סטודנט מציק אחד שהוא צריך גם דחוף עבודה
כמו שאנחנו מעמדים אליה. השילוב הכי קטלני שיכלתי לעלות בראשי
שאני אדביק את הסטודנט או את רוני אחד לשני. כלומר אם אני
אצליח לגרום להם להיות דקה אחת יחד, בלחשוב שאולי יצא להם משהו
מהעניין, לגרום לשכוח שהם בראיון עבודה.
"לא שמת לב איך שמוליק מביט עליך ?" - המשכתי, "לא שמתי לב כל
כך"- היא השיבה.
"אז יש לו אש בעיניים כאשר הוא מביט בכך, כל היום הוא מנסה
להביט לך בתוך העיניים, אני קלטתי אותו כל היום" - חירטטתי.

אני לא יודע אם זה היה מזל או שאני באמת טוב, אבל היא בלעה את
הפתיון, ונגשה אל שמוליק שהיה בפינת קפה...העניינים כנראה
התלהטו קצת ב 20 דקות שנשארו.
ב 10 דקות אחרי השיחה שלהם, הם אחד אחד הם זזו לשירותים, זזתי
לשירותים גם כן... בשביל לתפוס שיחת גברים על המשתנה עם שמוליק
בלדרבן אותו גם, ( בתוכנית הזדונית שלי שלא הייתה ברורה  גם
לי) אבל שמוליק לא היה בשירותים.

לאט לאט הכנסתי את הראש שלי לשירותים של הבנות, ושמעתי רחש
מוזר אבל מוכר, יותר מידי מוכר.
השעון הראה שיש להם לי ולחברייה מחברת מיונים עוד 5 דקות
בדיוק, אני חשבתי לעצמי מטוב 5 דקות מוקדם יותר מאשר מאוחר.

נכנסתי לחדר שהיה מאוד מחושב ברהיטיו, בפינה עמדו הבוחנים
ובשולחן היחידי והראשי עמוד איש עם שער לבן וחליפה ששווה הרבה
כסף.

" שלום לך מר ברנר, אני רוצה לברך אותך בהצלחתך במבדקים, הגעת
לשלב האחרון של היום"

בקצרה על היום,
הוא התחיל בשעה 8 בבוקר אבל כולם רוצים לתת רושם התחלתי טוב אז
הם הקדימו בחצי שעה קודם,
אחרי זיוני שכל של הפתיחה, כל מיני שאלות, כל מיני מבדקים
דינמיים, משחקים בלגו, שתיה מרובה של קפה, שתיה מרובה של תה,
שתיה מרובה של קפה שחור ובליסה מרובה של מסטיקים בעלי חריפות
מנטה ( להעלים את הריח של כל הקפה ) אתה יושב עם מנת יתר של
קופאין מול אחד שהוא רגוע כמו אחד שיצא משיעור של יוגה, ואני
מפוצץ בעצבים חוטף כל הזמן פלאשבאקים של שירותים ושיחות נצח עם
אבאל'ה דוחף עצמי למעלה, לא לאבד שליטה לסיים את זה כמו גדול.

אחרי החתמת חוזים מוזרים וגאווה של מנצח, יצאתי הבן אדם המאושר
ביותר בעולם - סוף סוף אני לא אקבל את הזיוני שכל שכל כך ציפו
לי בסוף היום...בינתים רוני והסטודנט שהיו בחדר הסמוך חיכו
לראיון, תוך כדי שישבו רחוק אחד מהשני בלהדחיק שלא קרה שום דבר
בהפסקה, נכנסו שניהם לראיון אצל אדון קר רוח, ויצאו תוך 5 דקות
עם מכתבים שהיו מודפסים מראש, אבל רק את השם היה צריך למלא.

ההתפטרות, הייתה הרבה יותר קלה, התחייבתי על עוד שלושה ימי
עבודה בחברת אבטחה. ובעוד שבועיים אני מתחיל את הקורס המאוד
מעניין של החברה.  במשמרת האחרונה הגיע השעה , happy hour  
שלי , מה בלו"ז ?
שירותים, חיוכים, הרבה חיוכים, סיפרת הכסף בקופה ושיחות טלפון
שאמורות לארגן לך את היום של אחרי המשמרת.

כל התאים תפוסים? איזה באסה - נו טוב אני אחכה קצת, בינתים
מצאתי שיש מראה גדולה בתגלחות שליד התאים, מצאתי עניין רב
בלעשות פרצופים מוזרים למראה עד שיתפנה מאחד התאים.
אני שומע משהו מוריד את המים ויוצא, איך שאני נכנס על פניו
מביט בפנים המוכרות הללו, אני נכנס ו...
שוב פעם בלגאן, אבל הפעם תפסתי אותו על חם ת'בן זונה, הפעם אני
אגיד לו משהו.

"היי אתה ?, " הוא מסתובב אלי,
" כן כן , אתה עם השער הלבן" , "אני מקווה שתחטוף פטריה בתחת
יא מניאק לא יכלת לנקות אחרי הבלגאן שעשית כאן אה! זה שאתה לא
מוריד את המים בקביעות נכון ?, וזורק את הניירות על הריצפה זה
לא אומר שמשהו אחר צריך לנקות את הבלגאן שלך" - דיברתי בקול
מאוד רם ותקיף.
עכשיו הייתי כבר במצבים מביכים בעבר, אבל זה היה שיא חדש.

" מר מאבטח..." הוא פותח...הקול שלו היה כל כך מוכר...רגע זה
בחור הזה משולחן והשער הלבן...הרגוע...

זה לא משנה שהתא היה בחירה מסריחה גם ככה, זה  כבר לא שינה
שההרצאות המשעממות על ציפיות והחיים של אבאל'ה בבית חיכו לי.
זה כבר לא היה המצב המביך עם הבוס החדש שלך כביכול, מצאתי את
עצמי מעביר עוד happy hour
וזה כל מה שהיה הכי חשוב.