אני אסע בשבילך עד ברזיל.
רק תגיד "בואי", אני אלבש קולר, שמלה עם בשמים ואעלה על המטוס
הראשון.
זה לא שאני פוחדת להיות לבד, להיפך.
אני פוחדת שאתה תהיה לבד ומישהי זרה תדע זאת.
למרות שאנחנו מכירים בקושי יום, אני רוצה אותך לנצח, שתחבק
אותי בלי סוף ותאמר לי שאני הכי יפה בעולם.
אולי בשביל הסיכוי הזה, אני מוכנה לעשות בשבילך הכל, לעזוב את
חיי ולנסוע.
אתה תחכה לי בשדה התעופה ותיקח אותי אלייך למלון, שם נפשיט
מעצמנו געגוע רחוק ונתאהב שעות ארוכות.
אני ארדם בזרועותייך בידיעה שהפעם זה אמיתי וקבוע.
רק שלמחרת בבוקר, במקום ללטף ולהעיר אותי בנשיקה, תשאיר את
המיטה ריקה, על הכרית תניח פתק קטן שמסביר הכל.
כמה שאיכפת לך ושממש התרגשת שבאתי מישראל רק בשבילך. אבל זה לא
ילך, כי אתה כבר לא אוהב אותי ובכלל, חשבת לחזור לאקסית שלך,
שהתקשרה ממש לפני שבאתי, לשאול מה שלומך.
אני אבכה.
ואצרח.
עד שיבואו פקידים עם עניבות וישאלו מעבר לדלת, אם הכל בסדר.
אני אתלבש ואחזור לישראל עם ריקנות בארנק ובלב ואסתגר בחדר
חשוך עם מוסיקה רועשת.
יחלוף לו שבוע, אני ארשה לעצמי לצאת החוצה, אלך לים ברגל
במשקפי שמש כהות, אבנה ארמון גדול בחול, בצריח אפסל את פנייך
ואביט ארוכות בגלים, בידיעה שהם היחידים היכולים להמיס אותך
פנימה לתוכם.
דמעה קטנה תיפול על החול יחד עם תקוותיי ותיעלם.
אתה לא הראשון שעושה לי תרגילי נטישה.
היו לי לפנייך ויהיו לי אחרייך.
רק שממך ציפיתי ליותר, אפילו שהכרנו יום אחד בלבד, הוא הורכב
משעות רבות של הנאה.
הפעם, האמנתי שזה יותר מחלום.
אתה לא מבין שאני רוצה אהבה?
אני יודעת שלבטח לא תאהב לראות אותי בוכה, אבל זאת אני שנשארת
פה בודדה.
אתה מן הסתם, כבר בזרועותייה של אחרת וזה בסדר, אתה לא חייב
לתת לי דין וחשבון.
אני אתגבר.
ייקח לי זמן, יהיה לי חשוך מבפנים אבל אני אשאיר אותך מאחור.
לפחות עד לבחור הבא, אני אשנן לעצמי שמגיע לי יותר מרסיסי
בנים.
כל בוקר, אעמוד מול המראה ואשתדל להאמין שאני באמת מישהי יפה
ויום יבוא והבחור הנכון, יזכה להכיר אותי מבפנים, מבלי שאצטרך
להוריד בגדים.
כך אסתובב ברחובות עם אמונה שלמה שעוד רגע יופיע לנגד עיניי
והנה...תתפלא, הוא הגיע עם חיוך מקסים ועיניים מלאות נופים
ירוקים.
קבענו להפגש בערב.
הוא התייצב בזמן, מריח נפלא והצליח להפתיע אותי בפרחים.
אחרי שסיימנו לטייל על חוף הים ודיברנו כמעט על כל נושא בעולם,
הוא קנה לי גלידה בדיוק בטעם שאני אוהבת וחיבק אותי ברגע שרוח
קרה החלה לנשוב.
הלכנו יחד, שלובי ידיים אליי לדירה, הוא לא ראה כמה התאמצתי
שהכל ילך כשורה.
כל כך התרגשתי שמישהו מפנק אותי סוף סוף ותוך שניות התפשטתי.
למרות שלא התכוונתי, לפתע הבנתי שרק כך אולי הוא לא יברח כמו
השאר, כאשר יראה שבשבילו אני אהיה מוכנה לעשות הכל.
היה לנו לילה של קסמים וכוכבים ובבוקר התעוררתי מחוייכת ואפופת
חושים.
הוא חזר לביתו ונפרד בנשיקה.
למחרת התקשר, רק אמר "בואי" ואני לבשתי קולר, שמלה עם בשמים
ועליתי על האוטובוס הראשון לצפון, כולי בטוחה שהפעם זה יעבוד
כמו שצריך ואולי עוד אשמע קולות פעמונים בקרוב.
הרגשתי שהוא שונה מהשאר, שאיכפת לו שאני ארגיש טוב ונאהבת.
הגעתי לביתו, נקשתי קלות על הדלת.
הוא לא ענה.
השקט שבקע מבפנים החל מרעיד את שפתיי.
המשכתי לנקוש על הדלת עד שאצבעותיי האדימו והתמלאו חתכים, ראשי
נשמט מטה מרוב עלבון.
באותו הרגע, הבחנתי בפתק קטן שהונח מתחת לשטיח הכניסה.
שמי היה רשום עליו.
הוא כתב שהתחרט ובעצם הוא רוצה להיות לבד ואולי בזמן אחר, בארץ
רחוקה, זה יכול היה להצליח.
אבל אני נסעתי עד ברזיל וגם שם זה הסריח!
אז לאן עוד אסע?  ובשביל מי עוד אסבול?
די, נמאס לי ליפול כל הזמן לאותו הבור.
חזרתי הביתה, לחיי סדוקות מדמעות יבשות, שמלתי כבר מלוכלכת
באבק דרכים והקולר שעל צווארי החל מתהדק בכל צעד שעשיתי.
נכנסתי לחדר, כיביתי את האור.
בכיתי.
צרחתי.
אבל אף אחד לא בא ושאל מעבר לדלת אם הכל בסדר.
בחושך, שכבתי שעות, רועדת ערומה, בודדה ומיואשת.
ואז שמעתי רחש שבקע ממעמקי האדמה, "בואי" אמר הקול והבטיח
לסיים את יסוריי.
הפעם לא לבשתי שמלה עם בשמים, אפילו לא קמתי מהמיטה.
רק הפסקתי לקוות שתהיה לי אהבה ובאותו הרגע תחושה גדולה של
הקלה פשטה בי, תחושה שנמהלה בכאב עמום, כאשר הקולר הידק את
אחיזתו הסופית בצווארי.