אני חושבת שזה קרה כשהשמיים נפלו.
הכל התאפך,
יצאתי לרחוב וחיכיתי שאנשים ילכו הפוך ושנלך על עננים.
זה לא קרה.
זו בסך הכל הייתי אני, מנסה לתפוס את השמיים,
וכנראה מנסה לתפוס את עצמי.
חברה אמרה לי שהכל בגללי, שאני צריכה כבר להפסיק לחשוב על זה
היא אמרה שאני עוד אפיל את השמיים עם המחשבות שלי.
שאני צריכה להזהר ולא לעשות צעדים קיצוניים.
עכשיו, שאני עומדת פה ומסתכלת על השמיים שאני כל כך קרובה
אליהם,
אני חושבת שעוד מוקדם מידי, אולי כדאי שאני אדחה את זה למאוחר
יותר,
אולי כדאי שאני ארד מפה ואנסה להתחיל מחדש.
בלי מחשבות, בלי הרהורים, בלי פחדים.
פשוט לחיות.
השמיים כבר נפלו.
עכשיו רק צריך להרים אותם בחזרה.