"המסע לפולין, המסע לפולין" ססאמק עם החרא הזה!
מבין את הקטע שבכיתות א, ב, ג, ד,ה ואפילו ו מראים לנו סרטים,
משמיעים לנו שירים ומספרים לנו סיפורים ווידויים ו"חוויות"
אישיות על השואה ומסבירים לנו על הנאצים המסריחים, הפולנים
הצבועים, על האמריקנים הסנובים ועל כל שאר החראות, אפילו מבין
שבכיתה י"א עושים על זה בגרות וגם את ה"מסע לפולין" הזה, אבל
למה לעזאזל רוצים לגרום לנו להרגיש חרא כשאנחנו בעצמנו לא
רוצים, למה מכריחים אותנו להרגיש חרא?!!??! זה לא פייר! אנחנו
מבינים את כל מה שקרה שם, תאמינו לי שאנחנו מבינים ואם נרצה
להרגיש יותר חרא ממה שאנחנו כבר מרגישים אז נמצא את המקום ואלה
שלא רוצים להרגיש הרבה יותר חרא אז יש להם את יום השואה שהם
מרגישים יותר חרא בו, אבל סביב המסע לפולין ממלאים לנו את
הבצפר התמונות של מוזלמנים (ילדי עצמות - חיים) כמו שהיו
במחנות ההשמדה עם התלאי הצהוב, מזכירים לנו את זה בשיעורים
ומתחילים לתאר לנו את כל המסע שאנחנו לא רצינו לעבור בדיבורים
וגורמים לנו לסבול כמו שהם סובלים, ואני אומר את זה בפירוש: הם
הולכים כדי לסבול! מה זה כיף??? yyay בוא נלך לראות מחנה השמדה
בפולין?!?!?!? לא! ממש לא! אני מבין שרוצים שנזכור את זה (אבל
בשביל זה יש את יום השואה!!!) אבל למה לגרום לנו להוציא כל
שמחה שנותרה לנו?!?!?! זה היה אז!!! עכשיו זה עכשיו!! אנחנו
צריכים לשמוח שזה לא קורה (לכל עם) ולזכור את מה שקרה! לא
ליפול לעצבות תמידית שיכולה לשגע בנאדם ודחוף אותו למוסד
מזדיין לחולי נפש!! ואני יודע שהנושא רגיש אצל אנשים אבל תקלטו
שיש גם אנשים שהנושא לא עד כדי כך רגיש אצלם כמו אצלכם ככה שהם
לא צריכים לסבול את זה גם!!!
ואם תגיבו על זה תגובות בסגנון של "יא נאצי" או חרא אחר בסגנון
סימן שלא הבנתם מה אני מנסה להגיד פה ושאתם סתם טיפשים. |