שוב קר לי
היד רועדת
כבר לא מסוגל לכתוב
מחשבות מתרוצצות
העבר רודף
והעתיד בורח
כל מה שנשאר זה עכשיו
ועכשיו כבר אין לי

מוקף בחברים
ואפילו הם לא יודעים
מה מתחולל לי בראש
ומה כל רגע יכול לפרוץ
השעון מתקתק
ואיתו גם אני
הזמן אוזל
אצלי ואצלו

הסכין חותכת את העור
חושפת קצת בשר
מחבר את כל הנקודות
בדרך אל העבר
צלקות של תמימות
חולפות מול העיניים
בדרך לעתיד
שנגמר לפני שנתיים

יושב בחדר
מתחבא מכולם
הציפורים מציצות
והשמיים זורחים
אבל אצלי
אצלי הכל ריק שם בפנים

בין הפטיש לסדן
עכשיו זה עכשיו
משהו צריך לקרות
כי ככה לא יכול להיות
אני לא יכול להמשיך
במצב הנוכחי
מחכה לנסיכה
שתציל אותי

הסכין עוברת על העור
חושפת שוב בשר
הצלקת נפתחה
ואיתה העבר
התמימות נשפכת
על הבד הלבן
קורעת אותי מבפנים
אבל לא משאירה לי די זמן


בחוץ חם ונעים
וילדים משחקים
אבל אני מסתגר
בחדרי חדרים
מפחד מהצל של עצמי
שמחזיק בידו סכין
ואני כבר לא יודע
למי להאמין