ממש היום,הראשון לאפריל 2003 (שזה תשס"ג)
הייתי מאושרת ממש עד הגג.
כי -לא תאמינו-באוטובוס מירושלים
אני וחיילת אחת החזקנו ידיים.
בהתחלה היו רק נגיעות
בכל טלטול של הרכב הרגליים כאילו נצמדות
עד שבשלב מסויים-זה מוזר,תודו,
הן נצמדו ופשוט לא נפרדו
ואז הזרת שלה כאילו גששה
ואני בגוף לגמרי איבדתי תחושה
פשוט החלטנו-מחזיקים ידיים
ככה באוטובוס מירושלים.
ואני-כל הפגמים שבגוף שלי זקפו ראשם
השיער הצהוב כמו קש בלי צורה
החזה הקטן -זה ממש נורא
ריח הווסת שפתאום התגבר
הפלומה שעל הרגליים-נו מה יש לדבר
והיא-כאילו לה כלום לא אכפת
קוראת לה מגזין לנשים בלבד
לרגליה המאובקות סנדלים מרופטים
ניכר שלא התקלחה לפחות שלושה ימים
חיילת ממש-לא בצחוק-ככה מחזיקה לי ידיים
היום בתוך האוטובוס מירושלים
ואז הגענו לתחנה הסופית
מה אומרים? איך נפרדים? מה להגיד?
היא אספה את עצמה - הנה היא הולכת
מותירה אותי מאחור.מבולבלת.שותקת
זה הסיפור על איך החזקתי ידיים
עם חיילת, היום, באוטובוס מירושלים. |
