יחידתי אשר בליבי
  איזה מגניב וצחוקים, דאחקות ופיצוציות לגבות, תריסים לריסים
ושאר ירקות הולך פה שככה יהיה לי טוב . נמצא ספר של שפת
הסימנים . הנ"ל הובא לידינו . עיינו בו . לא יפה לצחוק על
חירשים . אך להגיד "אני חבר בוועד הקומוניסטי" או "סבתא שלי
היתה בפולין ומתה בשואה" בשפת הסימנים זה בערך הדברים הכי
קורעים מצחוק שיש בעולם . זה גם עושה טוב על הנשמה לצחוק .
גיחי גיחי צחוק של פסיכי . פסיכודלי זה מה שאני מרגיש כעת .
קליפסי המתכת המתקפצים כתולעים על הדף הלבן, החיוור, מכים בו
בהחלטיות וחוזרים אחורה כלאחר קרב מוחץ לטובתם, הם הראו לנייר
ולדיו את שלהם, חבטו בו ללא רחם היכו בו שיראה את נחת זרועם,
והדיו, שייתלש מעצמו אל הדף, שיעזוב את ביתו מבצרו בו הוא שוכן
כדרך קבע למקום אחר ויישאר שם, שלא יחזור לכאן יותר לעולם . הו
רב חובל אמיץ שלי חזרת מן הקרב כולך בוץ ופיח נשקים, השלום
לנשרים ?האם הם עטים עדיין על כל נבלה סרוחה אשר בשדה ? וההרים
הגבוהים ? האם הם עדיין נשארו מקום מקלטם ורבצם של היעלים
הזריזות ? זריזות עד אשר אחר היוצא לציד בכדי להגיש לילדיו מנת
בשר לארוחת צהריים (כל יום באחת ח מול חדר אוכל) האם היעלים
ניצודו היום כבכל יום או שמא היום היה להן יום מיוחד וקיבלו
"חדל"? והדגיגים הקטנים ? עד מתי ?
  העולם בתנועה מתמדת יש קופץ ויש יושב ונח ומסתכל, כולם
מדברים על המלחמה אך מפספסים את מה שהמלחמה רוצה שיפספסו, את
חייהם כאן ועכשיו . כן יש לכם חיים אתם לא מאמינים ? העולם הוא
בית בובות אחד גדול אשר מתפעל את עצמו על ידי בובות חדשות אשר
באות כל הזמן והולכות אל האין הגדול וכשבובות יתבלו יבואו
חדשות על פניהם, כשם שיוולדו יעלים חדשים ואריות צעירים
(ופעורים) ישובו לשלוט על היער . בובות נייר קרטון בד עץ חוטים
קש מתכת רובוטריקים דרדסים ובובה אחת קטנה שקניתי לחברתי . פיל
. כולן, ככמונו משחקות את התפקיד הבנאלי שלהם, אני לדוגמא
מתפקד כעת כישו הנצרתי אשר בא ואמר לכולם המלך עירום וקיבל זין
. גדול, צלבו אותו בחצר . הסתכלו מה יש לכם ביד ואותו אתם
משליכים על מנת להתבונן בשרשרות פיגועים אשר מתפרנסות מן
הרייטינג שאתם נותנים להן . חדלו בבקשה . העולם לא יחדל אם לא
תקומו ותגידו "די" זה לא הם ולא אנחנו זה כולם ביחד בחרא
המטונף הזה . בסוף לא יישאר לנו כבר על מה לחשוב, מוחנו יתנוון
בין דם לדם לא נבדיל בין אחינו לאימנו, דודינו לחברינו, הכל רק
שחור ושחור ואין תחתית לבור . נשמותינו ניצלות בתנור הגדול לו
אנו קוראים "מציאות" היא נראית מפחידה אך למעשה היא בדמיון
שלנו, רק אנחנו בוחרים על מה להתפקס . אם לא נעצור כעת, נידרדר
לבור חסר תחתית וחיים, ללא אהבה תרבות ופנאי, חייבים לבטל את
רוע הגזירה לפני שיהיה מאוחר מדי .
                                                           
 אביב מטורף 2002