פרסומת של חברת בגדים בטלוויזיה. זוגות באים שם והולכים. קלוז
אפ על זוג הומואים שמתנשקים בלהט.
"איכס" קוראת אחותי. "תראו, הומואים בטלויזיה."
"תעבירי ערוץ..מה נותנים את הפרסומת הזו בשעה כזאת.." אומר אבא
שלי.
המשפחה שלי נוטה ימינה, אם מדברים על המפה הפוליטית. אני לא
כמוהם, אני נוטה שמאלה . אני "יפת נפש". שונה. "מיוחדת".
Queer.

                                                       

"..ואז בא הנסיך והציל את הנסיכה. הוא נשק לה על שפתיה המתוקות
מדבש, ויחד עלו על הסוס ורכבו לעבר השמש השוקעת, וחיו באושר
ועושר עד עצם היום הזה.."

כל הילדות. כל השנים. הנסיך- מציל את הנסיכה. הנסיך הגיבור,
החזק מציל את הנסיכה העדינה, החלשה ונושק לה. זה מן חוק כזה.
הסוף-תמיד אותו סוף. האשליה- תמיד אותה אשליה, רק ש..
אף פעם לא הבנתי למה זה תמיד חייב להיות נסיך שמציל נסיכה.
למה זה לא..נסיכה שמצילה נסיך, או אולי נסיכה שמצילה נסיכה?!
הרי ההצלה, באה ממקום שנקרא "אהבה"..
והאהבה, היא הרי יכולה לשרור בין שתי נשים.לפחות, לדעתי.
נשים הן באמת מעודנות יותר, עדינות יותר, יפות יותר.
מגיל הילדות כל הבנות מתחפשות בפורים לנסיכות, למלכות,
לרקדניות, העיקר שיהיה עם שמלה.
אני לא. אולי רק לפעם אחת, וגם בפעם הזאת נראיתי רע ומלאכותית,
ובכלל לא אמיתית.  
אבל רציתי לרקוד איתן, הן עם השמלה הגדולה והרחבה, ואני עם
החליפה, העיקר לרקוד איתן.
שיחקתי תמיד במשחקים של בנות עם אחותי. היה לנו משחק, שבו
לבשנו שתינו גופיות צמודות, וכדי להבליט את מה שאין לנו, דאגנו
להכניס פנימה צמר גפן, שייראה כאילו יש.
כששיחקנו בברביות שמקימות משפחות, תמיד נתתי לה את הברבי- בן,
ולעצמי לקחתי שתי ברביות- בנות. פעם אפילו חיתנתי בין שתי
ברביות בשמלות כלה. אבא שלי נהג לשאול אותי: "ומה עם הברבי
הבן? איך יהיו להם ילדים?". "להן," עניתי. "ולא צריך בנים
בכלל." הוא לא הבין אז. גם היום הוא לא מבין.
היה לי חבר, הראשון,  שלושה שבועות וזה נגמר. לא הלך כמו
שחשבתי שזה ילך. הוא נפרד ממני. בניגוד לכל הציפיות והחלומות
והסיפורים. התרחקנו, למרות שהוא הבטיח שזה לא יקרה.
כחצי שנה אחר כך, ניסיון ראשון עם בת. למרות ההיסוסים שהיו
לפני, נהניתי מאוד ולא התחרטתי לרגע אחד. לא מאמינה בחרטה על
מעשים. היא דוחה אותי מעליה. לא מדברת איתי יותר.
אני חיה תחת מסכה. אסור לה לדעת שהיא פגעה בי כל כך קשה. אסור.
היא תכעס אם היא תדע על זה. שונאת את עצמי. לא תהיה לי אהבה
לעולם. אני מתאהבת יותר מידי מהר, וזה לא עובר. מחשבות, תהיות,
חלומות בהקיץ..
מחפשת בנות בחדרי שיחה באינטרנט.

יש סטיגמה שכל מי שאוהבת את "המכשפות" היא לסבית.
אני מאוד אוהבת את "המכשפות".
..סבתא שלי שואלת מתי כבר יהיה לי חבר חדש..
ביקשתי ממנה לסרוג לי צעיף בצבעי הקשת.."בצבעי הקשת? אבל זה
כמו של ההומואים! את רוצה שיחשבו שאת לסבית?"


שורה מתוך "ריקוד האלים"/מילים ולחן: ענבל פרלמוטר