לפעמים חושבים על המוות כמובן מאילו, אבל לא לוקחים את החיים
ברצינות.
כשנשפך עליך קפה רותח מה יש לעשות חוץ מלהיאנק מכאב, במקום
לצעוק מייסורים וכאבים, בא לך לצחוק עד כדי בכי, או במקום
להתפתל ולהשתולל ולעשות הבעות שונות ומשונות על הפנים, לא כדאי
לחייך ולזרוק בדיחת קרש שאף אחד לא מבין, אבל אתה, אתה שמכיר
את הבדיחה הזאת מאז שהרופא סיפר אותה בחדר לידה, או מהזונה
הסתומה הזאת שכל יום חמישי בטלויזיה מספרת בדיחות ומארחת אנשים
עם סיפורים מהתחת, לפעמים שאתה שומע את הבדיחה הזאת בפעם
ה-3000 רואה גיחוך קל על הפנים של החברים הדפוקים האלה שאין לך
מושג איפה מצאת אותם, אבל מצד שני לא שווה לאבד אותם כי אז
תהיה רק בודד ועזוב עם ייסורי מצפון ובן מאה עם כלב צולע וחתול
פוזל, אתה מקווה שבמקום שהם יגחכו או יצחקו, אתה מקווה שהם
יפחדו או יצרחו באותה שניה ממש כל המחשבות שלהם יתערבבו, ואתה,
אתה זה שיגחך, אבל אז תבין שזה בעצם לא שווה את זה כי החיים
בכל מקרה מסריחים ואין טעם ללכת לעבוד על יום ולחזור ולשלם
חשבונות ולתת נשיקה לחברה שמצאת בפארק עם הספסלים הכחולים,
וללכת לישון וללכת לעבודה, ובעצם להיות כמו אוגר שכלוא בכלוב,
ורץ על העיגול המסריח הזה שמסתובב, ושהכל חוזר על עצמו ואז
ללכת או יותר נכון, לצלוע בערב לספה וולחשוב איזה קטן אתה
לעומת העולם, ואיך מישהו יושב בדיוק כמוך עכשיו בסין או קנדה
וחושב על אותו הדבר, לוקח את האקדח שלו ויורה לעצמו בראש, ואתה
קורא על זה בעיתון כי הרי אתה בגלגל, ובגלגל חייבים לחזור על
אותם דברים, והעיתון מגיע כל יום לדלת, ואתה מתכופף עם החלוק
ומקבל מכה מהידית של הדלת, זורק איזו קללה טובה בשביל להתחיל
את הבוקר, שותה את הקפה שהתקרר לפני חצי שעה , ושוב הולך
לעבודה, מלקק לבוסים שלך, מדבר עם החברים הדפוקים שלך, אלה שרק
מגחכים מבדיחה היסטרית, ומזמין אותם לראות כדורגל ביום שבת ואז
באמצע אתה מקווה למות סתם, לקבל שבץ בלי להרגיש כאב ובכלל בלי
שאף אחד ירגיש, במקום לצעוק "שיט" אחרי שמכבי מכניסים גול, בא
לך לבכות או סתם פשוט להתגלגל מצחוק ואז, רק אז, למות.