כבולה בשרשראות, במציאות כובלת.
מובלת לאט, לאט במסע מפרך אל הכיסא,
הזריקה, הגיליוטינה שלי.
אין לאן לברוח , והחיוך עולה על הפנים.
עוד מספר דקות -גאולה.
לאט ,לאט , עוברת בין כל התאים ,
רואה את כל האסירים והם כולם מחייכים .
כמוני, הם יודעים שעוד מעט תורם.
והדרך גבשושית ומלאת פיתולים ומהמורות,
אך נראית כל כך מושלמת בשבילי .
הסוהרים מעוצבנים מחיוכי ,אך לי לא איכפת, הגאולה קרובה.
כל כך קרובה .
אני נכנסת לחדר מהדרך עם האבנים הירוקות
ואני יושבת, שוכבת, עומדת.
והנה הגיע הגאולה המיוחלת , השחרור מהכבילה ,
משרשראות אותן שמו לכולנו עוד בצעירותינו, חופש.
גאולה מהכל חוץ מעצמך.