כל פעם כשרע לי    אני מוסיף שורה.
כל פעם כשטוב לי   אני מוסיף עוד מנגינה.
וכך, עם מנגינה אחת ואלף תשע מאות שורות
אני סוגר את הפה ושר עם עט על דף שורות.

ואילו טסתי לחלל כל פעם שחיפשתי שקט.
ואילו טסתי לחלל כל פעם שחיפשתי את הבררה.
רק אם יובטח לי הדבר אני מוכן ללכת
אם יש דבר חסר זו הבררה החסרה.

והעורב על הגדר על יד פסי רכבת
אינו נרתע מין התנועה המהירה.
אני מביט עליו תוהה בשקט
האם גם הוא עוד מחפש את הבררה.

רק מנגינה אחת את השורות מושכת
ואילו הירח היה נופל כמו תפוז.
רק אם יובטח לי הדבר אני מוכן ללכת
תמיד מוכן ללכת, אך לא יכול לזוז.