|
כל פעם כשרע לי אני מוסיף שורה.
כל פעם כשטוב לי אני מוסיף עוד מנגינה.
וכך עם מנגינה אחת ואלף תשע מאות שורות
אני סוגר את הפה ושר עם עט על דף שורות.
ואילו טסתי לחלל כל פעם שחפשתי שקט.
ואילו טסתי לחלל כל פעם שחפשתי את הבררה.
רק אם יובטח לי הדבר אני מוכן ללכת
אם יש דבר חסר זו הבררה החסרה.
והעורב על הגדר על יד פסי רכבת
אינו נרתע מהתנועה המהירה.
אני מביט עליו תוהה בשקט
האם גם הוא עוד מחפש את הבררה.
רק מנגינה אחת את השורות מושכת
ואילו הירח היה נופל כמו תפוז.
רק אם יובטח לי הדבר אני מוכן ללכת
תמיד מוכן ללכת, אך לא יכול לזוז.
|
|
|
מוזר, נזכרתי
בקטע שהיה לי
פעם עם מישהי:
חזרנו מבית ספר,
עלינו בעליה,
דיברנו וצחקנו,
ופתאם, פ-ת-א-ם,
היא שחררה פלוץ,
כזה מרעיש,
ששתקתי... 15
דקות אף אחד לא
אמר כלום
אני, נזכר ביום
שגיליתי שגם
בנות בעלות
תכולת מעיים
מרתקת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.