(קהלת)

הבל הבלים אמר,
הכל הבל.
ואני קראתי ניטשה
והרהרתי קאמי,
לא הכנסתי קירקגור
בספריו הישנים אל עצמי, ודפיו
הצהובים, בריח שמן ציפורן
לא הרשיתי אל תוך עולמי.

עת לחבוק אמרתי
בתקוות בהירות חום
שבמשכב שניים.
ענית- עת לרחוק מחבק.
ונותרת נעטפת בריח וניל
עייפה ויפה, מרוחקת
אמרת- אחרית.
מר ממוות האישה, הוא אמר.
מר.

וכשהלכת ניגשתי אל קירקגור
שחיכה לי זמן רב לפנייך,
וניסיתי להשכיח וניל,
וכל הנחלים זרמו
ולאה מלאה יומיי.

הבל הבלים אמר.
הכל הבל.