אני מושכת את חבל הטבור
של עצמי מתוכי
בקצהו האחד שתי ידי האוחזות
קצהו המוגמר
קצהו השני מתנתק מדמם.
כל לידה
מתחוללת בעצב הכאב
חבלי לידה
וזעם כבד ששולח אותנו בשליחותו
לחבלי ארץ , גם המדבריים ביותר.
האמונה העיוורת האנושית
שמפה יצמח עץ מאכל וסוכך
היא הטהורה והיחידה שיכולה להתקיים
בעיקר במדבר
לא רק במדבר

אין מנוס מלהוליד  עצמנו בעצמנו
ולגדל עצמנו בעצמנו
לפתע מגג סמוך נשמע משק כנפי יונים עפות
ולוגמת מעט שמש זוהרת
ילדה שלי , אל תפחדי מהשמש
היא לא בדידות יותר.