|
אני מושכת את חבל הטבור
של עצמי מתוכי
בקצהו האחד שתי ידי האוחזות
קצהו המוגמר
קצהו השני מתנתק מדמם.
כל לידה
מתחוללת בעצב הכאב
חבלי לידה
וזעם כבד ששולח אותנו בשליחותו
לחבלי ארץ , גם המדבריים ביותר.
האמונה העיוורת האנושית
שמפה יצמח עץ מאכל וסוכך
היא הטהורה והיחידה שיכולה להתקיים
בעיקר במדבר
לא רק במדבר
אין מנוס מלהוליד עצמנו בעצמנו
ולגדל עצמנו בעצמנו
לפתע מגג סמוך נשמע משק כנפי יונים עפות
ולוגמת מעט שמש זוהרת
ילדה שלי , אל תפחדי מהשמש
היא לא בדידות יותר. |
|
חשבתי על זה
והגעתי להרבה
מסקנות שונות.
א. עצים תמיד
צומחים.
ב. נירוונה הם
להקה טובה.
ג. אין שומדבר
מעניין
בטלויזיה.
ד. במה חדשה זה
כמו אופיום
להמונים.
ה. יש פה אנשים
עם שם יותר מוזר
משלי.
ו. אתם אפפעם לא
תפרסמו שום
סלוגן שאני
מציעה!
אתם שונאים
אותי!
אני שונאת
אותכם!
כולם שונאים את
כולם!
תגובת מערכת: אז
זהו, שלא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.