והנה היא שוב באה.
מלאה בשתיקה. מלאה בכאב.
היא תפסע במסדרונות בדממה.
ולרגע אחד כולם יעצרו, וכולם יביטו.
איש לא ידבר ואיש לא יגע.
עכשיו הם נזכרים, איך פעם היא הייתה.
עכשיו הם דמומים נזכרים בגוון צחוקה,
נזכרים ביופי חיוכה, באור עינייה
אף אחד לא ידע, מה לה קרה.
אף אחד לא ישמע את הסיפור העצוב.
אף אחד לא יזדעזע ממר גורלה.
היא תמשיך ללכת יום אחרי יום,במסדרונות,
מלאה בשתיקה ומלאה בכאב.
וכשכולם יעצרו ויביטו,
גם היא תיזכר, איך פעם הייתה.
היא תתגעגע לצליל של צחוקה שלה.
היא לא תספר, אך תשתוקק לגלות,
תשתוקק לחשוף את הלילה של מות נפשה
גופה יחזור שוב לרעוד, כמו בלילה שבו,
היא איבדה את עצמה.
כמו בלילה שבו,
הוא לקח את צחוקה. וקולה.וגופה. וכל חלק בריא מאישיותה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.