אני בכלל  לא אוהב שוקולד ,ממש לא מדבר אליי הדבר המתוק הזה,
לפעמיים אני טועם אותו אולי פעם או פעמיים בשנה. אבל עכשיו
הייתי
פשוט אוכל חבילה אחר חבילה.
ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל  מהימים האלה שנראים לגמריי אחרת,
יום שבגלגלצ משמיעים שירים שאחד יותר יפה מהשני, והזכרונות
עולים
ועולים ועולים. יום שהשמיים מקבלים משמעות יותר גדולה מיום
רגיל.
ובטלווזיה מספרים על גיבורים. עוד סיפור ועוד סיפור וזה כאילו
לא נגמר
עוד צעיר ועוד פרח שלפניי שהוא פרח הוא נפל.
וכאילו שלא עברה שנה מערב יום הזיכרון שעבר שגם בו ביקש הרב
"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואימרו
אמן"
וכל הקהל שמולו אמר: "אמן", אבל כבר לא באותה האמונה, הרי שנה
שעברה אותו רב נשא את אותה תפילה ואותו קהל אמר אמן ושום דבר
פה לא התגשם!!!
והילדה שעמדה וקראה מעל הבמה:
כשכיתה תהיה רק כיתה בבית ספר.
כשנצחון או הפסד יהיה רק במשחקיי כדורסל או כדורגל.
כשגדוד יהיה רק גדוד בצופים.
כשפצצות יהיו רק בלונדניות מהממות.
אז נידע שהוא כבר בא  שהוא כבר כאן אחריי יותר מידי זמן
......
ה ש ל ו ם  הגיע!!!!!

אבל עכשיו כשהמצב אותו מצב כמו לפניי שנה וכמו זו שלפניו
ועדיין
בארץ הזבת חלב ודבש עדיין יש טעם מר, בא לי כל כך שוקולד
להרגיש את הטעם המתוק!!